שלום גבי [לינדברג],
נדמה לי שאתמול בשיחתנו לא דייקתי בעניין מסוים, ואני רוצה לתקן זאת כאן.
כפי שאמרתי, יש הבדל בנוסח הטעמים של עשרת הדיברות בין מהדורות המבוססות על כתבי יד מדויקים (במקרה שלנו בעיקר כ"י לנינגרד, כי הכתר חסר ברוב החומש), לבין החומשים או התנ"כים הנפוצים, לרבות תנ"ך קורן!
כפי שתוכל לראות מצילום קורן שצירפתי כאן, בנוסח שלהם (הוא הנוסח ה"רגיל"), בטעם העליון הפסוק הראשון מתחיל בפשטא, מונח, זקף, אח"כ מונח, תלישא קטנה, קדמא ואזלא (אגב, שם מוטעה לחלוטין שהשתרש אצל האשכנזים), רביע. לעומת זאת, כפי שתוכל לראות בצילומים ששלחת לי (מהדורות ברויאר), הפסוק הראשון מתחיל בטיפחא, מונח, אתנחתא, אח"כ מירכא, טיפחא, מירכא, סוף-פסוק.
עוד הבדל חשוב: לפי הנוסח הרגיל הכול נחשב לפסוק אחד עד לפני "לא תישא". לעומת זאת בנוסח המדויק הקטע הזה מחולק לשלושה פסוקים! אני מודה שאני קורא כנוסח הרגיל, כי כך הוא בחומשים שבידי הציבור.
אני מצרף מאמר של הרב ברויאר שמסביר באריכות את מה שגרם למצב הזה. אין הוא קל לקריאה, וכדי להבינו צריך לשלוט היטב בתורת הטעמים. אני מודה שגם אני אינני בקי בזה במיוחד.
כתיבת תגובה