על השורש נ-ד-ד ועל השורש י-ד-ה.
בהזדמנות הזאת חזרתי וקראתי את דבריך בעניין "הלכה בידוע וכו'", ונהניתי מהניסוחים הבהירים ומהאמירה החד-משמעית שבהם, בנוסף לעצם התגלית (מבחינתי, ובזכותך) שהגרסה המקובלת כל כך היא משובשת.
עליי לתקן טעות שיצאה מפי. אשתך שאלה אותי על הגיזרון של המילה נִדָּה כלל ובצירוף מֵי נִדָּה בפרט. ובכן, לעניין נִדָּה אין חולק – ראשונים ואחרונים – ששורשה נד"ד, והיא קשורה למילים נָדַד, נְדוּדִים וכו' – עניין הרחקה.
לעומת זאת רש"י מקשר את המילה שבצירוף מֵי נִדָּה לפסוק "וַיַּדּוּ אבן בי", שעניינו זריקה, ושורשו יד"י (יד"ה). אני אמרתי לכם שזו גם דעת החוקרים החדשים; ולא היא. כבר ראב"ע חולק ומקשר למילה מְנַדֵּיכֶם, ולפי זה שורשה נד"י. אבל כל המילונים המדעיים שבדקתי (BDB, GB. HALOT) גוזרים גם את נִדָּה שבמֵי נִדָּה מן נד"ד, ומסבירים שהכוונה למים שזורקים על מי שהתרחק בגלל הטומאה.
כתיבת תגובה