תָּעָבְדֵם – על הצורה הקשה הזו

אני רוצה לתת לך תשובה מדויקת קצת יותר על מה ששאלת אותי הבוקר. הצורה הזאת – תָּעָבְדֵם – ועוד שלוש היקרויות דומות לה בתורה – היא קשה, שהרי הצורה הרגילה אמורה להיות תַּעַבְדֵם, ואכן יש צורות כאלה, כגון נַעַבְדֶנּוּ, שלא בהקשר ע"ז.

אינני מכיר הסבר טוב. אחד ההסברים הוא שבעלי המסורה שינו בכוונה (מעין שיבוש מכוון) את הצורה, כדי להבחין את הפועל מהפועל שמשמש לעבודת ה'. השווה למילה מֹלֶךְ, שהיא, לדעת אחדים, שיבוש מכוון של מֶלֶךְ.

לפני שנים (בהיותי בן 17) שאלתי את מאיר מדן ז"ל על אופן ההגייה של הקמץ הראשון (השני קטן לכל הדעות). הוא ענה לי שהוא הוגה אותו כקמץ גדול (להבדיל ממילים כאָהֳלוֹ וכדומה). אם אני מבין נכון, היה טעמו שכאן אין הקמץ אלא ורייציה של הפתח הצפוי.

לעומת זאת יש הסבר (מובא בגזניוס וגם בדקדוקו של ברגשטרסר) שבעלי הניקוד כיוונו כאן לצורת הופעל, והמשמעות: אל תרשה שיביאו אותך לעבוד לעבודה זרה. אם הסבר זה נכון, הרי שהקמץ הראשון מייצג תנועת u קדומה, ולכן הקמץ קטן (ההסבר הזה אינו תופס מבחינה עניינית בצורה נָעָבְדֵם, ומסבירים אותה כגרירה אחר שלוש הצורות האחרות).

מה דעתך על אלה?

עולתה תקפוץ פיה נר, גרוגרות, תחווה זחוח – לא מה שחשבתם לקרוא בלי ניקוד