על השינוי שחל במילה שרשרת מהמקורות לעברית ימינו.
מנחם: שלום, כאן מנחם פרי ורא"ר: בחודש תשרי השנה הלך לעולמו חוקר הספרות והפולקלור פרופסור דב נוי, מייסד לימודי הפולקלור באוניברסיטה העברית, חתן פרס ישראל לחקר הספרות ופרס ביאליק לחכמת ישראל. בדבריו לרגל קבלת פרס ישראל אמר:
אהבת ישראל: מדובר בארץ ישראל, בעם ישראל, הוא מן הפרט, הוא בא מן "האני" והאני הזה,ב מקרה שלי,הוא המספר… והמעביר את המסורות שלו מדור לדור.
רותי: הרעיון הזה, של העברת המסורת מדור לדור, היה מעין עמוד תווך בדרכו של דב נוי בחקר הפולקלור, ותלמידיו מספרים שנהג לומר: "שרשרת הדורות נמשכת". הצגת רצף הדורות כדברים האחוזים זה בזה היא רעיון עתיק במסורת היהודית: "משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה" – כתוב בפתח מסכת אבות במשנה, והתלמוד הירושלמי מדמה את המסירה הזאת להעברת כדור משחק מיד ליד.
התמונה המתארת את מסירת התורה מדור לדור היא תמונת שרשרת, אבל השימוש במילה שרשרת לתיאור הזה – חדש: שרשרת במקורה היא רצף של חוליות אחוזות זו בזו, כשְׁתֵּי שַׁרְשְׁרֹת הזָהָב שבהן הוצמד החושן לבגדי הכהן הגדול. רק בעברית החדשה קיבלה המילה 'שרשרת' משמעות מושאלת – שרשרת אירועים, שרשרת המזון ותגובת שרשרת. פרופ' דב נוי אימץ את החידוש הזה לתיאור הרעיון הָעתיק של רצף המסורת, ואמר: "שרשרת הדורות נמשכת".
מנחם: פרופ' דב נוי – יהי זכרו ברוך.
כתיבת תגובה