על ההגייה של הטברנים את המילה "וקללותיה", למה יש חטפים מוזרים באותיות לא גרוניות (צלֲלו) ומה הבעיה ב"כלל הדומות" של רבי אליהו בחור להגיית שוואים.
@yiramne תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ – על ההגייה של הטברנים את המילה "וקללותיה", למה יש חטפים מוזרים באותיות לא גרוניות (צלֲלו) ומה הבעיה ב"כלל הדומות" של רבי אליהו בחור להגיית שוואים #לשון #שנהטובה #תכלהשנהוקללותיה #שוואים #הטברנים
תמלול:
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ – היום מקובל לקרוא את המילה וְקִלְeלוֹתֶיהָ.
הטברנים, אלה שהמציאו את סימני הניקוד שלנו, היו הוגים זאת כשווא נח: וְקִלְ|לוֹתֶיהָ, וכן בפסוקים: וַאֲנִי הִנְ|נִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם; יְבָרֶכְ|ךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ; וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְ|לָתְךָ בְּנִי.
אבל בגלל הקושי בהגייה החלו להניע את השווא הזה – כלומר להגות אותו לשווא נע, וברבות הימים אפילו נוצר בדיעבד כלל המוּכּר כ"כלל הדומות" שאומר שאם יש שתי אותיות דומות והאות הראשונה בשווא – הוגים את השווא הזה כשווא נע, ולכן היום אצל רבים מקובל לומר: וְקִלְeלוֹתֶיהָ, הִנְeנִי, יְבָרֶכְeךָ ועוד, ויש אפילו סידורים שמסמנים את השווא הזה כשווא נע (יש להם סימון מיוחד לשווא נע לעומת שווא נח).
ואם כבר פתחנו את הנושא: הטברנים הגו את השווא היחיד באמצע מילה כשווא נח: אָמְ|רו, כָּתְ|בה, כמו שאנחנו הוגים היום. ובדר"כ את השווא הנע הם הגו e, וכשהיה מקום לטעות ולחשוב שיקראו בשווא נח סימנו הטברנים בסימון מיוחד את השווא כדי להדגיש לקורא שהוא נח, וסימנו את השווא הזה בחטף פתח, לכן רואים צורות "מוזרות" של חטף פתח באות לא גרונית, כמו:
- נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים
- קוּם בָּרָק וּשֲׁבֵה שֶׁבְיְךָ בֶּן אֲבִינֹעַם
- וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר קוּם בָּלָק וּשֲׁמָע הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר
- אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ.
בעברית שלנו, שהוגים את השווא הנע e לפי מסורת הספרדים, יש להגות את כל החטפים האלה בתנועת e, כלומר צלeלו, ושeבה, ושeמע, ומברeכיך.
שנה טובה ומְ-תוקה
כתיבת תגובה