על הגיית המילה ועל הקשר שלה למילה תיאבון.
"במסעדה הגישו הרבה מתאבנים, מתאבנים, מתאבנים" – מהי ההגייה הנכונה שואלת רות לוינזון מרחובות.
ובכן – מְתַאַבְנִים, וביחיד – מְתַאֲבֵן – אפטייזר: מאכל שמטרתו לעורר את התיאבון. כשם שמהמילה דמיון גזרו – מדמיין, ומריאיון – מראיין, כך גזרו מתאבן מתיאבון.
תיאבון – מלשון התלמוד: "לימדה תורה דרך ארץ, שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון". כלומר אל לו לאדם לאכול בשר יותר ממה שהוא תאב, ממה שנחוץ לו כדי לשבוע.
השורש ת-א-ב, מן התנ"ך, מביע תשוקה, לאו דווקא לאוכל: "תאבתי לישועתך ה". קרוב אל השורש הזה א-ב-ה – רצה. ומעניין המדרש הקושר את השורש אבה למילה אביון – עני: "אביון – שמתאב לכול, כלומר – שמשתוקק לכול. ובאמת יש הקושרים, גם היום, את האביון אל אבה.
מכל מקום – תאב יש כבר בתנ"ך, ומשמעותו כללית, תיאבון – מן התלמוד, והוא קשור באוכל, והיום שוב יצא התיאבון מגדר האוכל, ואנחנו אומרים: תיאבון לתרבות או תיאבון לטיולים.
ובעברית החדשה נוצר גם המתאבן. מעניין לציין, שהמילה מתאבן, הנשמעת לנו מספרי בישול של סוף המאה, כבר מתועדת במילון בן-יהודה. בכרך האחרון שיצא בשנות החמישים מעיר טור-סיני, עורך הכרך: "והיום נוהג בדיבור גם מתאבן במשמעות מנה ראשונה – אפטייזר וכדומה".
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה