על מקור הביטוי למכור לוקש, מהו לוקש, למה תלוש משכורת נקרא כך ואם יש לו קשר לתלישה.
רותי: שלום, היום 1 באפריל, שבו נהוג לספר בדותות, אולי מפני שהוא פותח את החודש שבו מזג האוויר מתעתע בנו. לספר בדותות, וגם – להאכיל, או למכור – לוקשים. באולפן רא"ר ונ"א, וזאת אמת לאמתה, ואת, נורית, תמכרי לנו משהו על לוקשים.
נורית: לוקש ביידיש היא אטרייה, ומקורה כנראה בדיאלקט רוסי שאליו הגיעה מן הטורקית בתיווך הטטרית. על המידע הזה תודה לאריה רמון. ביידיש צורת הרבים היא לאקשן, ו"לוקשים" – יידיש בסיומת עברית. ער פֿאַרקויפֿט לאָקשן – הוא מוכר אטריות, כלומר מספר בדותות.
אטריות היו סמל למאכל פשוט וחסר ערך תזונתי של ממש, ואולי לכן שמוכר לחברו אטריות, כאילו מצליח למכור לו דבר חסר ערך.
רותי: היום במטבח כבר אין לא לאקשן ולא אטריות, אלא פסטה, ורק באחד באפריל עדיין אוכלים לפעמים לוקשים. אבל למילה לוקש היה גם שימוש אחר, נכון?
נורית: כן. בעבר לוקש היה אדם גבוה ורזה – א לאנגר לאקש – אטרייה ארוכה, ולפני עידן המחשב לוקש היה גם כינוי לתלוש משכורת, משום שבמקומות עבודה רבים הוא היה רצועת נייר צרה וארוכה כמו אטרייה שהייתה נתלשת מתוך גיליון שלם. תלוש הוא נקרא גם היום אף על פי שאיננו נתלש. אגב, גם אטרייה איננה מילה עברית במקורה אלא ארמית של התלמוד הירושלמי – אִטְרִיתָא, ואליה באה מן היוונית. אלא שביוונית היא מאפה בצק, עוגה, ולא חוט ארוך של בצק מבושל.
רותי: נורית אלרואי – תודה רבה על הלוקשים.
כתיבת תגובה