על המקור היווני של המילה קולר.
אתמול דיברנו על מקורה של המילה קולר. היום נדון במקורותיה בעברית.
המילה קולר באה אל העברית שבתלמוד מן היוונית – קולריון. במקור היה הקולר שרשרת שתלו בצווארו של אסיר או של העומד לדין. "כשגלו ישראל מירושלים הוציא אותם בקולרים", כתוב במדרש תנחומא. בעת העתיקה שימשו קולרים של מתכת לריסון עבדים ולסימונם. ובמקורותינו, אדם שמוטלת עליו האחריות למעשה מסוים והוא עתיד לתת עליו את הדין אומרים עליו בלשון השאלה ש"קולר תלוי בצווארו".
"עשרה שישבו בדין, [כלומר הדיינים] קולר תלוי בצוואר כולן" – לשון התלמוד, במסכת סנהדרין. לשם מה? שאם יטה אחד מהם את הדין, ייענשו כולם – עונש קולקטיבי – כי האחריות מוטלת על כולם – על כל בית הדין. יש שאדם מנסה להסיר מעליו את האחריות למעשה שעשה, ותולה את הקולר בצווארם של אחרים.
הסופר יהודה בורלא כתב ביצירתו 'כיסופים': "…כי קולר זה – אריכות הגלות – תלוי בצווארנו". כלומר, האשמה של אריכות הגלות מוטלת עלינו. ובימינו: תלה בו את הקולר – הטיל עליו את האחריות לדבר.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה