מה בין הוקעה להקאה, ומדוע לעיתים אנחנו מתבלבלים ביניהם?
נעמוד על ההבדל בין להקיא ובין להוקיע. נוסף על דמיון הצליל בין שני הפעלים יש ביניהם, בעיקר בימינו, גם דמיון של תוכן: שניהם מביעים 'הוצאה'. מי שמקיא פולט דבר שבלע, ובשימוש המושאל – מוציא מקרבו דבר לא רצוי. הדג שבלע את יונה הקיא אותו אל היבשה – כאן בתנ"ך במשמעות המוחשית, ובשימוש המושאל – הארץ מקיאה את יושביה המטמאים אותה בחטאיהם. שני השימושים – המוחשי והמושאל – קיימים גם בלשון ימינו.
להקיא – מן השורש ק-י-א. ואילו להוקיע מן השורש י-ק-ע.
הוקיע בתנ"ך – המית בתלייה, הוציא אל מחוץ למחנה: "ויתנם ביד הגבעונים ויוקיעום בהר" (שמ"ב כא 9) – דוד נתן ביד הגבעונים שבעה מבני שאול, והגבעונים המיתו אותם בתלייה.
בלשון ימינו הוקיע משמש במשמעות גינוי והרחקה: צריך להוקיע את מְסַכני הביטחון; דיבורים כאלה ראוי להוקיע.
יש המבלבלים בין להקיא ובין להוקיע ואומרים למשל: "אנשים כאלה החברה צריכה להוקיע מתוכה". כאן ראוי לומר "להקיא מתוכה". להוקיע – לגנות ולהרחיק, אבל לפלוט מתוך הגוף או מתוך החברה – להקיא.
כתיבת תגובה