על מקור הביטוי ואיך מדבר חיובי הוא הפך לשלילי.
מנחם: שלום לנורית אלרואי – כאן מנחם פרי. שמעתי ברדיו את המשפט הזה: "עם כל הכבוד לאיש הרוח הזה כביכול, הוא אומר דברים חסרי טעם. ויפתח ה' את פי האתון."
איך קשורה האתון לעניין הזה?
נורית: "ויפתח ה' את פי האתון" היא אמירה מלגלגת, מעין 'תראו מי שמדבר'. מקורה בספר במדבר, אבל שם דיברה האתון דברי טעם דווקא. בלעם הקוסם רכב על אתונו בדרכו לקלל את בני ישראל. פתאום נעצרה האתון ונלחצה אל הקיר. מתברר שמלאך ה' חסם את דרכה. בלעם לא ראה את המלאך והכה את האתון. "וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם: מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתָנִי… הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ… הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה?" האתון התקוממה נגד התנהגותו של בלעם, בעליה: "מדוע הכית אותי?" היא שאלה אותו, "האם זאת ההתנהגות הרגילה שלי – "הסכן הסכנתי"?" לדעתה היה בלעם אמור להבין שיש סיבה להתנהגותה המוזרה.
מנחם: אם האתון דיברה דברי טעם, מדוע היום יש בביטוי "ויפתח ה' את פי האתון" נימה של לעג?
נורית: כי מדובר באתון. אולי נימת הלעג שדבקה בביטוי נובעת מהדימוי שדבק בחמורים ובאתונות בכלל שלא בצדק – טיפשים, חסרי בינה ועקשנים.
מנחם: עשו לה עוול, לאתון. תודה רבה לנורית אלרואי.
כתיבת תגובה