על מקור הביטוי שעוסק במקור ובחיקוי ומי מהם עדיף.
מנחם: באולפן היום מנחם פרי ונורית אלרואי. נורית, בפסק דין של בג"ץ בעניין השתלת כִּליה כתב השופט מישאל חשין הידוע בלשונו העשירה והציורית:
"המשפט משתרך-הולך לו בעקבות חידושי המדע והטכנולוגיה… אכן, נוסחאות משפט קיימות… ניתן להתאימן לאירועים שטרם חווינו… ואולם ידענו כי כל שהוא כביצה – ביצה טובה הימנו. ואנו, את הביצה נבקש לנו ולא את הדומה לַבּיצה".
למה התכוון השופט ומניין הדימוי של הביצה?
נורית: במשנה העוסקת בברכות על מיני מזונות כתוב בין השאר שאם מונחת לפני האוכֵל פת לחם ומאכל נוסף לצד : הֵבִיאוּ לְפָנָיו מָלִיחַ בַּתְּחִלָּה וּפַת עִמּוֹ, מְבָרֵךְ עַל הַמָּלִיחַ וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת, שֶׁהַפַּת טְפֵלָה לוֹ. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה, מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה. ברור, העיקר חשוב מן הטפל.
התלמוד מרחיב את הדיון: "כל שהוא כביצה ביצה טובה ממנו"; ורש"י מפרש: "אין לך מין מאכל שיעור כביצה שלא תהא ביצה טובה לגוף ממנו", ואם כן אפשר לומר שהמקור הוא העיקר והחיקוי הוא הטפל, וכל כל דבר שהוא חיקוי, המקור טוב ממנו.
ובאמת האמירה הזאת הפכה לפתגם שמשמעותו מושאלת: הדבר עצמו טוב מדבר הדומה לו, והוא מתאים לכל מי שאינו רוצה להיות הוא עצמו, ומנסה לחקות אחרים ולהידמות אליהם.
ולזה התכוון השופט חשין בדבריו.
מנחם: תודה רבה לך נורת אלרואי.
כתיבת תגובה