מהי ההגייה המדויקת של הזכיין ושל הזיכיון, ומהו הקשר הצורני למילה זיכרון?
יש לנו ערוצי טלוויזיה – גופים שזכו בזכויות שידור. הזכות להקים תחנת שידור ולשדר נקראת זיכָּיון. זיכיון – הזכות לשדר, או כל זכות שהיא שהממשלה או רשות מקומית מעניקה להשתמש בנכס ציבורי וּלְהפיק ממנו רווחים. קונצסיה בלועזית.
זיכּיון כמשקל זיכרון. זיכיון – כף דגושה. זיכיון ביחיד, אבל ברבים, זיכְיונות כמו זיכְרונות.
ואיך ייקרא בעל הזיכּיון? גם כאן ניעזר בזיכרון. בעל הזיכרון יכול להיקרא זַכְרָן, ובעל הזיכיון הוא זַכְיָין. למה הארכנו בתרגיל ההיקשים הזה? מפני שיש אומרים: זכּיין, בכף דגושה. אבל במשקל השמות הזה אין דגש: בַכְיין ולא בכּיין, סַפְרָן ולא ספּרן.
אומנם יש כמה יוצאים מן הכלל, שכבר נתקבעו אצלנו בדגש, אבל הם קשורים קשר אמיץ בְפועל שיש בו דגש: חבּלן, הגזור מ'לחבל', דבּרן – מ'לדבר' וקבּלן מ'לקבל'. שאר החריגים נדירים יותר, ואפשר למצוא אותם בספרי דקדוק. אבל זכיין איננו אַחַד החריגים: זיכָּיון בדגש, אבל בכ"ף רפה באלה: זיכְיונות, זכיין וזכיינים.
כתיבת תגובה