על מקור הביטוי ועל השימוש המקורי בו לעומת לשון ימינו.
"כדרכו בקודש הוא ממשיך להתחמק ולא להשיב לעניין". הביטוי "כדרכו בקודש" – נאמר היום בדרך כלל בלגלוג, כבדוגמה שפתחנו בה.
מקורו במזמור תהלים המשבח את בורא העולם ואומר לו: "אֱלֹהִים, בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים". והתלמוד הירושלמי מפרש: הילוכו בקדושה.
הסופרים בתקופת התחייה של הלשון גזרו מכאן – "כדרכו בקודש", והשתמשו בו – תחילה בהקשרים שיש בהם קשר לעיסוקי קודש, ואחר כך בלי שום קשר לקודש, ובלשון של לגלוג.
הסופר יהודה ליב אפל כתב בזיכרונותיו בליטה, בראשית המאה העשרים על אחד הרבנים, שהיה "מוסר את ספריו להדפסה בבית הדפוס… הוא היה מתנהג כמו יתר הרבנים הגדולים, לישב בחשיבות… במשך זמן ההדפסה, ולחכות לכל גליון שיסודר, בשביל להגיה, לגרוע ולהוסיף, כדרכו בקודש וכנהוג". ובאותם זיכרונות הוא כותב בלשון מלגלגת ובמשחק מילים: "בעלי החזקה והיורשים, אשר דרכם בקודש ובחול לא היה נכחד ממני".
בלשון ימינו "כדרכו בקודש" או "כדרכך בקודש" שכיח גם בלשון הדיבור: "כדרכך בקודש אתה קוטע את דבריי".
כתיבת תגובה