על מקור הביטוי "יש דברים בגו" ועל הקשר לארמית ולטענת מיגו.
"מן החיוך שלה ידעתי שיש דברים בגו" – יש דברים בגו – יש סיבה, יש הסבר.
גוֹ, ובגרסאות אחרות גֵּו, או גַּו, פירושו פְּנים, תוך.
איוב אומר על האנשים הלועגים לו, שבעבר היו הם עצמם אנשים נלעגים, "מִן גֵּו יְגֹרָשׁוּ", כלומר – נהגו לגרש אותם מתוך העיר.
גֵּו – תוך. בלשון חכמים, מוצאים גֵּו, גַּו, ובהשפעת הארמית – גם גֹּו: מלגַו או מלגֵו פירושו – מתוך הדברים, והיפוכו: מִלְּבַר – מבחוץ.
בחישובי מחירים בהלכה, הוספת "חומש מלגו" פירושו תוספת של חמישית המחושבת מתוך הקרן, סה"כ לאחר התוספת – מאה ועשרים אחוזים. ואילו הוספת "חומש מלבר" – כאילו נוסף לקרן מעין רבע חמישי, והקרן עם התוספת – מאה עשרים וחמישה אחוזים. ועוד יש – בלשון המשפטית של התלמוד – "טענת מִגּוֹ" – טענה שמקבלים אותה מתוך הנסיבות העולות במשפט: הטוען היה יכול לטעון טענה חזקה יותר, ומאחר שבחר בטענה החלשה סביר שגרסתו היא הנכונה. ו"דברים בגו" פירושו – יש דברים המסתתרים בתוכו של העניין, בגופו, טעם כמוס שאיננו נראה על פני השטח, ובלשונו של רש"י: "יש כאן דברים מסותרים… וצריך לתת להם לב".
דברים בגו, והיום מקובל: יש דברים בגו: היא חייכה, ואני ידעתי: יש דברים בגו.
כתיבת תגובה