גלו מה פירוש "לצוות את החיים" ועל הקשר למילה "צוואה".
ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אנחנו מבכים את מתינו ואומרים עליהם: "במותם ציוו לנו את החיים". האמירה הזאת, השוזרת מות קדושים, הקרבה ותקווה לחיים, מקורה בשירו של חיים נחמן ביאליק – "אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁךָ לָדַעַת". ביאליק מוצא את מעוז הרוח היהודית, את מָעוז הנהרגים על קידוש השם ואת מָעוז הנחמה בכל הדורות – בבית המדרש: "כִּי רַגְלְךָ עַל-מִפְתַּן בֵּית חַיֵּינוּ תִּדְרֹךְ, וְעֵינְךָ תִרְאֶה אוֹצַר נִשְׁמָתֵנוּ", הוא כותב, ולקראת סיום השיר: "וּבְמוֹתָם צִוּוּ לָנוּ אֶת-הַחַיִּים".
מה פירוש "לצוות את החיים"?
שלוש משמעויות עיקריות לפועל 'לצוות' – כולן מן התנ"ך: לתת פקודה, הוראה; למנות לתפקיד, כבפסוק "צוִּיתי שופטים על עמי", וגם: להודיע על הרצון לאחר המוות: אדם מצווה את רכושו לבני משפחתו, לחבריו או לגוף ציבורי, ומצווה את גופתו למדע. מכאן – צוואה: הודעתו של אדם בכתב או בעל-פה על רצונו בכל הקשור בו וברכושו לאחר מותו. המשמעות הזאת משמשת בעברית מימי הגאונים ואילך. קודם לכן, בתלמוד, שימש הצירוף "מתנת שכיב מרע". היום יש צוואה שהיא מסמך משפטי ויש צוואה רוחנית, ולכך כיוון ביאליק בשורותיו: "וּבְמוֹתָם צִוּוּ לָנוּ אֶת-הַחַיִּים, הַחַיִּים עַד-הָעוֹלָם"!
כתיבת תגובה