על הגיית דוח ורוח ומה הסחבה להגייה הזו.
"הדוח שנתלה על הלוח עף ברוח" – משפט ראוי לשיפוץ: דוחְ – מילה שלא תיתכן בעברית. אמנם המילה היא קיצור, קיצור של המילים "דין וחשבון", אבל גם קיצור, כשהוא נהגה כמילה, הוא כפוף לכללי ההגייה בעברית: מילה הנגמרת בחי"ת, והתנועה שלפניה איננה אָה, מוסיפים לפני החי"ת תנועת עזר.
מכיוון שקדמונינו התקשו להגות "רוחְ", הוסיפו תנועת עזר לפני החי"ת והגו: 'רוחַ'. ומכיוון שהתקשו להגות כוחְ, הוסיפו תנועת עזר והגו 'כוחַ'. וכך אנחנו איננו אומרים היום "לספחְ", "לדווחְ", אלא 'לספחַ', 'לדווחַ', וגם 'דיווחַ' ו'סיפוחַ'. אם כן ראוי לספח לרשימה הזאת גם את המילה 'דוחַ'.
ומשהו על הכתיב: מכיוון שדוח – מילה ממש, ואף נגזר ממנה פועל – לדווח, אין עוד הכרֵח לכתוב אותה בגרשיים, כשם שכותבים קיצורים. לפי החלטת האקדמיה ללשון העברית שני הכתיבים תקינים – בְּגרשיים ובלי גרשיים. דוח – מן המשפט היפה במסכת אבות: "דַּע מֵאַיִן בָּאתָ וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן". 'דין וחשבון' נתקצר לשלוש אותיות, ושלוש האותיות היו למילה: הדוח שנתלה על הלוח עף ברוח.
כתיבת תגובה