על המון והקשר למילה המיה ולאדם המוני.
"בעצרת היה המון רב". המון – במקורו המיה, קול, מן השורש המ"ה. מכאן בתנ"ך: "קול המון הגשם", "המון לבב" וכן: "ההמון נמוג" ו"הֶהָמוֹן 'הולך ורב'" – כך מתואר בספר שמואל הקול העולה ממחנה פלשתים – הולך ונחלש, ואחר כך – הולך ומתחזק. עד כאן המון שהוא המיה.
והנה כשאחאב שומע את צבא בן הדד המתקרב, אומר לו אחד הנביאים: "השמעת את קול ההמון הגדול הזה?" – יכולנו לחשוב שגם כאן המון הוא קול, אבל מהמשך הפסוק – "הִנְנִי נֹתְנוֹ בְיָדְךָ הַיּוֹם", ברור שההמון הוא הצבא עצמו. אם כן – לא רק קול שאנשים רבים משמיעים, אלא האנשים הרבים עצמם. הצירוף "המון גויים", אף הוא מן המקרא, משמעו קבוצה של עמים, כלומר לא בני אדם ממש, אלא עמים, או גופים אחרים, המורכבים מבני אדם.
צורת הרבים של המון – המונים – אף היא מן התנ"ך: "המונים המונים" – בפי יואל הנביא, כלומר מחנות רבים. ובמדרש מוצאים גם "המונות".
'המונים' או 'המון' במשמע 'פשוטי העם' – שימושים חדשים בעברית, ומכאן המוני. נראה ש'המון' במשמע הזה חודש לתרגום המילה וולגרי, מ-vulgus בלטינית – אספסוף, פשוטי עם. ואולם 'המון' במשמע עם מוצאים כבר לפני חמש מאות שנה, ועל כך – מחר.
כתיבת תגובה