עם הלשון בחוץ – אפשר להטיל פסיק לפני וי"ו החיבור?

(לחצו להגדלה)

מגזין אב תשפ"ב, גיליון מספר 14

הטור בטקסט "חי":

מילים גנובות

בעברית מנצחים את היריב. אני מנצח את יוסי במשחק, קבוצה א מנצחת את קבוצה ב.

לכן ראוי להימנע מלומר או להתנסח כמו שמקובל לא אחת במגרש הספורט ובמגרש הפוליטי: "בסוף מכבי מנצחת את המשחק דרך ההתקפה"; "אנחנו ננצח את הבחירות האלה, בלי כל ספק".

הצורות הללו מקורן מן האנגלית, שָם מנצחים משחק – to win the game, ומכאן החלו לומר ולכתוב בעברית: "מנצח את המשחק".

אבל כאמור, בעברית מנצחים במשחק, ומנצחים בבחירות.

לא מה שחשבתם

רבים חושבים שאין להטיל פסיק לפני וי"ו החיבור, ואולם אין הדבר נכון. יש מקרה שבו מוסיפים פסיק לפני וי"ו: במשפט מחובר.

מדוע רבים מוכנים להישבע שבתיכון לימדו אותם שלא יבוא פסיק לפני וי"ו החיבור? הם מתבלבלים בגלל כלל אחר שלמדו בתיכון: המורה לימדה אותם שלא מוסיפים פסיק לפני וי"ו החיבור בין חלקים חוזרים במשפט כולל, אבל אין כלל כזה במשפט מחובר.

הינה ריענון קל של המונחים:

משפט כולל: משפט פשוט שיש בו כמה יחידות בעלות אותו התפקיד התחבירי, והיחידות הללו אינן משפט בפני עצמן. למשל: אני אוהב לאכול פיצה, גלידה, פלאפל ואורז (החלק הכולל – סוגי המאכלים); הוא קם, התארגן, אכל, שתה ויצא מהבית (החלק הכולל – הפעלים).

בדוגמות האלה לא מוסיפים פסיק לפני וי"ו החיבור (ואורז; ויצא).

משפט מחובר: משפט שנוצר מחיבור של שני משפטים (המכונים פסוקית) בקשר של חיבור. למשל: אני אוהב לאכול הרבה דברים, ואחותי הצמחונית בקושי אוכלת סלט (אני… דברים – משפט אחד; ואחותי… סלט – משפט שני).

בדוגמה הזו מוסיפים פסיק לפי וי"ו החיבור (ואחותי), והדבר נכון בעוד מקרים במשפטים מחוברים, בעיקר אם הם ארוכים.

יש היגיון בצורת ההמון

במדורים הקודמים עסקתי בהיגיון שבהגייה הלא תקנית הרווחת של א֫רבע (במקום התקן: ארב֫ע), שמ֫ונה (במקום: שמונ֫ה) ושמונָה מאות (במקום: שמונֶה מאות). כעת הגיע תורו של הגיל המסמל את המעבר בין הנערות לבחרות: 18.

רבים הוגים שמונָה עשרה בעוד התקן הוא שמונֶה עשרה.

ההגייה שמונָה עשרה יוצרת יצירה חדשה בעברית – לא זכר ולא נקבה אלא אנדרוגינוס, חציו זכר וחציו נקבה.

נרענן קצת את כללי הזכר והנקבה בשם המספר:

שמונָה היא צורת הזכר, שמונֶה היא צורת הנקבה.

עָשָר צורת הזכר, עֶשְׂרֵה – נקבה.

ההגייה שמונָה עשרה טועמת משתי העולמות ומכליאה ביניהם: שמונָה – זכר, עשרה – נקבה.

(המילים הבולטות מרכיבות את ההגייה הלא תקנית שמונה עשרה)

הסיבה לחריגה היא ככל הנראה גרירה־היקש משבַע עשרה ותשַע עשרה. המילה הראשונה בכל צירוף מסתיימת ב-a (היום הרוב אינם הוגים עי"ן לועית-גרונית, אלא העי"ן נשמעת כמו ה"א או אל"ף), ולכן גם 18 הנמצא ביניהם נגרר אחריהם ומקבל בקרב הדוברים את הצליל :a שמונָה-עשרה. עוד סיבה אפשרית היא הרצון לבדל בין כמה תנועות e רצופות (שמונֶה עֶשרֵה(, והוא שגרם לפירוק הרצף והפיכת e ל-a: שמונֶה עֶשרֵה-> שמונָה עֶשרֵה.

החלטות שאין הציבור יכול לעמוד בהן

השתחררתם מהצבא ואתם רוצים להחזיר את הנשק. לאן תלכו – לנַשָּׁקייה או לנִשְׁקייה? רבים מכם יגידו שהם הולכים להזדכות בנִשְׁקייה אבל התקן בעברית חולק עליכם והוא יפנה אתכם אל הנַשָּׁקייה.

נַשָּׁק שקול במשקל בעלי תפקידים כמו חַיָּל, גַשָּׁשׁ, טַיָּס, בַּלָּשׁ. נַשָּׁקייה נקראת כך על שֵם בעל התפקיד הנַשָּׁק, כשם שהשַׁלָּמִייה נקראת כך על שם בעל התפקיד – השַלָּם.

אבל גם נִשְׁקייה היא צורה הגיונית, ואפילו טבעית יותר מנַשָּׁקייה. סביר לגזור את המילה נשקייה מנֶשֶק ולא מנַשָּק, והרי נֶשֶק בנטייה בא בתנועת i: נִשְקי, נִשְקו, נִשְקיהם וכו'. בכל הנטייה יש תנועת i, ולכן טבעי שגם שֵם המקום יהיה ב-i: נִשְקייה – נשק+־יה, כמו ספרייה –ספר+־יה.

האם האקדמיה ללשון תזדכה על נַשָּׁקייה ותמיר אותה בנִשְׁקייה? ימים יגידו.

שפה חכמה

ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כׇּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחׇלְיוֹ (תהילים מא, ד) – מה פשר הצירוף עֶרֶשׂ דְּוָי המשמש היום בהקשר של אדם הנמצא במיטת חוליו על סף מוות?

עֶרֶשׂ היא מילה נרדפת למיטה. המילה עֶרֶשׂ מוכרת לנו מהצירוף שיר עֶרֶשׂ – שיר ששרים לתינוק על מיטתו לפני השינה.

דווי מהשורש ד-ו-י/ה המציין חולי או כאב, והוא שורש קרוב לשורש ד-א-ב, שגם הוא קשור לכאב.

השורש ד-ו-י/ה מוכר לנו גם ממילים אחרות – הן פעלים והן שמות עצם – מאותה המשפחה:

עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ (איכה ה, יז) – על זה כאב ליבנו או היה חולה ליבנו.

וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה וּלְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה (ויקרא טו, לג) – האישה הדווה היא האישה הכואבת או החולה בימי נידתה.

וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כׇּל חֹלִי וְכׇל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכׇל שֹׂנְאֶיךָ (דברים ז, טו) – פה יש תקבולת ברורה בין חולי ובין מדווה.

ערש דווי – מיטת חוליו של מי שכואב לו וסובל, והוא לקראת מוות.

יש הטוענים שהמשמעות של השורש ד-ו-י/ה היא דבר שנוזל באיטיות. אישה דווה נקראת כך כי אישה בתקופת נידתה נוזל ממנה דם. ערש דווי קשור גם הוא לנזילה – לפני המוות כוחות הגוף כָלים מן האדם, הם '"נוזלים" ממנו. בעלי הסבר זה טוענים שייתכן שיש קשר גם למילה דיו – חומר נוזל שחור, אם כי כאן העמימות רבה יותר כי יש הטוענים שהמילה דיו היא מילה שאולה (אולי ממצרית או מסורית או מפרסית).

כאב, חולי או משהו נוזלי – נאחל רק בריאות לכולנו.

מה דעתך על אלה?

עם הלשון בחוץ – האם "ככה" היא משלב נמוך? מצע של מיטה ומצע של מפלגה – יש קשר? מאחורי הקלעים של המילה "קלפי" על מאחורי הקלעים של המילה "פתק"