כמה דברים שכדאי לכל כותב ובטח לעורך לשון לדעת: על זה שאינו זה, באילו מילים או צורות שנחשבות גבוהות עדיף שלא להשתמש, וכיצד עדיף להתנסח במקום "בנוסף".
(לחצו להגדלה)
מגזין אב תשפ"ג, גיליון מספר 25
הטור בטקסט "חי" (בכחול – תיקון קל של מה שמופיע בטור שבתמונה):
הינו / הוא
רבים חושבים שהינו, הינם וכדומה הם חלופה גבוהה יותר להוא, הם וכדומה.
כדאי לדעת שמשמעות המילים הינני, הינו וכדומה היא: הינה אני, הינה הוא וכו'. יש כאן אמירה שיש בה הדגשה ואפילו חגיגיות, אמירה שיש בה נכונות לעשייה.
לכן "סתם ככה", כשאין כוונה למשמעות היתרה וההדגשה, במקום להתנסח במילים החגיגיות הללו: הריני, הינו, הינה, הינם, אפשר להתנסח רגיל: אני, הוא, היא, הם.
קצת מצחיק שכל מיני פקידים מתנסחים כאילו בשפה גבוהה וכותבים הינני או הינו והינָה, כשבפועל אנחנו יודעים שהנכונות והזריזות שלהם לעשות דברים הן משהו ש… מאפיין אותם קצת פחות.
הבית בו גרתי
המספר אליו הגעת איננו מחובר – משפט מתסכל אבל לא רק כשמחפשים מישהו בדחיפות אלא גם מהזווית הלשונית.
במשפטים שמציינים קשר בין המילים (קשר של זיקה) דרך המלך להשתמש בש-.
לכן: המספר שהגעת אליו איננו מחובר, ואפשר (בעיקר לשם הדגשה): המספר שאליו הגעת איננו מחובר.
אותו הדבר בניסוח שרבים חושבים שהוא גבוה ומופתי:
זה הבית בו גרתי – ההמלצה לכתוב: זה הבית שגרתי בו, ולאפשר (בעיקר לשם הדגשה): זה הבית שבו גרתי.
למה רבים חושבים שיפה יותר וגבוה יותר להשמיט את השי"ן? כי כך מופיע בשירה שבמקרא. אבל זה נכון רק בשירה ולא בפרוזה.
לכן בשירה אפשר: "ארץ בה נולדנו, ארץ בה נחיה" לצד "ארץ שבה נולדנו, ארץ שבה נחיה", אבל בכתיבה רגילה: הארץ שבה נולדנו, ושבה נחיה!
בלאחד, לא בלפלג
תראו את הציטוט של יאיר לפיד בעיתון מקור ראשון: "לעבוד בלאחד, לא בלפלג".
מה לא בסדר פה? קצת מונחים כדי שיהיה ברור יותר:
- שם פועל – צורות כמו: ללכת, ללמוד, לעשות
- שם פעולה – צורות כמו: הליכה, למידה, עשייה
לשם פועל לא נכון להוסיף אחת מאותיות כל"ב: לללכת, בללמוד, כלעשות.
ולכן כשיש צורך כזה יש להשתמש בשם פעולה: להליכה, ללמידה, לעשייה.
ולכן במקום "לעבוד בלאחד, לא בלפלג" נכון להתנסח: "לעבוד באיחוד ולא בפילוג".
עוד דוגמה מאחד העיתונים: "הרבה אנרגיות מושקעות בשכנוע נשים לתפוס מקום, ומעט מאוד בללמד גברים לפנות אותו".
"בשכנוע" – נהדר. זה שם פעולה. אבל במקום "בללמד גברים" נמיר גם פה לשם פעולה ונוסיף בי"ת: בלימוד.
לא / אינו
מתי לא ומתי אינו – מתי כך ומתי כך?
זה הכלל המרכזי מתי שוללים משהו בלא ומתי באינו:
- בעבר ובעתיד שוללים בלא
- בהווה או כשאין פועל שוללים באינו
דוגמות:
בעבר ובעתיד: הוא לא אמר את זה. היא לא תעשה את זה.
בהווה: הוא אינו חושב כך. כשאין פועל: הוא אינו חכם.
רצוי להקפיד על כך לכל הפחות בכתיבה.
שימו לב: לפעמים בשל רצון לתיקון יתר מגיעים לשגיאות כמו זו:
"הדרישה שהוצגה בפניהם בשבוע שעבר אינה השתנתה".
פה מדובר בזמן עבר, ולכן: הדרישה שהוצגה בפניהם בשבוע שעבר לא השתנתה.
זה שאינו באמת זה!
אם זה אינו במשמעות הדבר הזה (כינוי רומז) אלא במשמעות כינוי גוף (הוא, היא, הם וכדומה), נכון להתנסח בכינוי הגוף המתאים ולא בזה.
- "איראן זה כאן" – הניסוח הטוב הוא: איראן היא כאן.
הרי אין מדובר פה בזה שמצביעים עליו, אלא מדובר בהשפעה של השפה הרוסית על העברית, ובמקום היא העברית משתמשים בזה הרוסית.
- "ילדים זה שמחה" – גם פה אין זה שמצביעים עליו אלא יש פה אמירה שילדים הם שמחה, וכך מומלץ להתנסח.
הבעיה שלפני שם פועל (כאמור, מילים שפותחות בעיקר בלמ"ד: ללכת, לעבוד, לשמור) קשה שלא להשתמש בזה, ובאמת כשאין ברירה – אין ברירה.
למשל: "לשיר זה כמו להיות ירדן". לא נאמר: "לשיר הוא כמו להיות ירדן".
נסכם: בכל פעם שאתם רואים זה שאינו במובן של הדבר הזה אלא במשמעות הוא, היא, הם וכדומה – תמירו את זה בהוא, היא, הם וכדומה.
בי"ת מיותרת
תזכרו ארבע מילים שאין צורך להוסיף להן בי"ת: באם, בכדי, בכפוף (לתקנון, למשל), נקט ב־.
במקום זה: אם, כדי, כפוף, נקט (למשל: נקט גישה סלחנית).
סימן לזכור – אכ"ן: אם, כדי/כפוף, נקט.
נוסף ל… / בנוסף על
יש כל מיני ניסוחים שאנשים משתמשים בהם כדי לציין הוספה: בנוסף, נוסף ל-, בנוסף ל-, בנוסף על-.
ההמלצה להשתמש בצורה: נוסף על – גם בלי בי"ת (לא בנוסף) וגם בלי למ"ד אחרי "נוסף" אלא עַל.
סימן לזכור: ב"ל – בלי בי"ת ובלי למ"ד.
מובן שלצד נוסף על או נוסף על כך אפשר להשתמש בצורות אחרות, כמו: כמו כן, וגם, זאת ועוד, מלבד זאת.
רוצים להתעדכן כשההסכת הבא יעלה? רוצים לקבל עדכון כשעולה רשומה חדשה לאתר?
לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"
כתיבת תגובה