תהיתם מה מקור המונח פח מגולוון, אותו חומר המשמש למשל לייצור של מרזבים העומדים במים ובגשם ואינם מחלידים? למי שחשש, מגולוון אינה מילה יוונית, וגם לא מילה ארמית – אלא נטולה משמו של הפיזיקאי האיטלקי Luigi Galvani שחי במאה-ה18, והיה ממניחי היסוד להבנת תורת החשמל. פעולת הגילוון היא בעצם ציפי של הפח בבדיל, באמצעים חשמליים – ומכאן הפח המגולוון.
גלווני לא היה האיטלקי היחיד ששמו שימש בסיס לקביעת מונחים בתחום החשמל. מכשירי החשמל שלנו עובדים על מתח של 220 וולט? המקור למילה וולט: מתן כבוד ל- Alessandro Volta שגם הוא חי לפני כ-300 שנה, והניח את היסוד ליצירת הסוללה החשמלית, שנקראת גם תא וולטאי.
לא רק איטלקים כובדו בשמות: אמפר – מידת הזרם החשמלי – היא על שם פיזיקאי צרפתי בשם זה. ואחרון חביב, הסקוטי ג'ימס ואט, ממציא מכונת הקיטור, שעל שמו נקראה היחידה המשמשת אותנו למשל לציון עוצמתם של נורות, רמקולים ועוד. בצד הפחות נעים אנחנו מכירים יחידה זו כקוט"ש שמופיעים בחשבון החשמל שלנו – הרי אלה קילו-ואט-שעה, כלומר אלפי ואטים לשעה שצרכנו, והם הבסיס לחישוב המחיר לתשלום. אגב, אותו ממציא סקוטי מוכשר, ואט, טבע בדיוק לפני 200 שנה את היחידה "כוח סוס" המשמשת אותנו עד היום לתיאור כוחם של מנועים (למשל במכוניות). הוא הגדיר זאת ככוח שנדרש להרים 33,000 פאונדס (המוכרות גם כליברות), שזה בערך 15,000 ק"ג לגובה של רגל אחת (בערך 30 ס"מ) תוך דקה אחת (ברוך השם, גם האנגלים מודדים את הזמן בדקות…). אבל, היה מי שחישב שבעצם, זה פעם וחצי מכוחו של סוס אמיתי חזק…
כתיבת תגובה