על מקור המילים: חרם, חורמה, חראם, הרמון
למרות שזו שעת-חירום, אין כל סיבה להכריז מלחמת-חורמה על הפילגשים בהרמון ולהחרים אותן; ראוי הרבה יותר לברר את מקורן של מילים אלה.
השורש הוא כמובן ח-ר-ם, וכפועַל – אשר יש לו מקבילות בלשונות האיזור הקרוב – פירושו להִישבע, לאסור, להקדיש, וגם לנדות ולהחרים. פעולת האיסור הביאה איתה לכך שמה שנאסר הוא גם מקודש. את הקשר ביניהם אפשר לראות גם ב"כל נדרי ואסרי ושבועי ונדויי וחרמי … די נדרנא ודי אשתבענא" של ערב יום הכיפורים: כל הנדרים והאיסורים והשבועות והנידויים והחרמות, שנדרנו ושנשבענו.
בבניין קל, חָרַם פירושו נשבע. אבל בבניין הִפְעִיל פירושו להפקיע רכוש, וגם להכריז חרם על אדם, לנַדות אותו. המחרים גם מקדיש, מפריש, דבר חול אל הקודש, לאוצר ה', באופן שאין לאדם רשות לגעת בו: "אַךְ כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם אִישׁ לַה' מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ מֵאָדָם וּבְהֵמָה וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַיהֹוָה" נאמר בספר ויקרא. העבריין המקראי הידוע ביותר הוא עָכָן ששלח ידו בכלים שהוחרמו ביריחו, "וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם וַיִּקַּח עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם וַיִּחַר אַף ה' בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל". המילונים אמנם מייחסים גם את המילה חֵרוּם – זמן של פורענות, ולפי בן-יהודה תִגרה בין שתי ארצות וגם סכסוך איש באחיו – אבל לא לגמרי ברור מקורו של הביטוי. כך גם ההסברים השונים בהקשר זה הניתנים לשמו של הר חֶרמון, הקושרים אותו למקום קדוש – ועד לאלה הגוזרים אותו מהמילה חֵרֶם שפירושה רשת של דייגים, וגם בריכה שצדים בה דגים, על שום בריכות טבעיות שיש בו ובהן נאגרים מי גשמים. טוב שלא נפתחה מלחמת-חורמה בין הפרשנים, מושג שאותו דרשו משם המקום חָרמה בפסוק: "וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה".
החרם לא נעצר כמובן במקרא, והוא קיים גם בתרבויות אחרות. אצל הנוצרים הוא נקרא excommunication, הוֹצאה אל מחוץ לקהילה. אבל מעניינת יותר היא דווקא מילה אחרת, שהשימוש בה פחות רווח, anathema, קללת-הנידוי, שבמקור המילולי, בדיוק כמו בעברית, פירושה דבר המוקדש (לאלים). החרם, החפצים המוקדשים לאלוהים, היו עם הזמן לנידוי.
באנגלית מודרנית חרם הוא boycott, ע"ש קפטיין צ'ארלס בויקוט, בן המאה ה-19, שהיה סוכנו של בעל קרקעות באירלנד, אשר האיכרים הכריזו עליו חרם לאחר שלא נענה לתביעותיהם – והצלחתם העשירה את המילון האנגלי. עם השנים, חידשו נשים חדורות שליחות מיגדרית את girlcott.
עברנו את הדרך משבועה והקדשה לאיסור, והגענו לחראם בערבית, האיסורים שמטיל הקוראן על מאכלים אסורים כגון בשר חזיר וקוף וגם אלכוהול (להבדיל מן החלאל, שעוסק בשחיטה כשרה). ועדיין בערבית: מן המקום האסור, המקום שהוקדש לתכלית מסויימת, נוצר כנראה ההרמון, harem באנגלית ובשפות אחרות, מקום מושבן של הנשים והפילגשים בחצרות של שליטי המזרח: "וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל נַעֲרָה בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים אֶל יַד הֵגֶא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים" כך מתואר מוסד זה במגילת אסתר וגם מאופיין החתול המתאים ביותר לשמור על השמנת המלכותית. גם שלמה המלך לא טמן ידו בצלחת ותיאר זאת בשיר השירים: "שִׁשִּׁים הֵמָּה מְּלָכוֹת וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר". הערבית תרמה לעניין זה גם את אוֹדָ'ה, חֶדֶר, וממנה למילה דומה בטורקית – ומכאן ל-odalisque הצרפתית שהיא נערת-שירות בהרמון הסולטן.
בשפות אירופה העדיפו לקרוא לפילגש concubine, מן הלטינית cum (עם) + cubare (לשכב, במובן של להשתרע). פקידי בנק ועובדי היי-טק המסתפקים ב-cubicle צר-המידות שלהם, יופתעו לשמוע שמילה זו נגזרה מאותו שורש: cubare, לשכב, ובמקור להתקפל. כך נוצר cubiculum, חדר שינה בלטינית, נעלם לכמה מאות שנים והוחייה כדי לתאר תא באולם-שינה, עד שהגיע למעמדו הנוכחי בהיי-טק.
כתיבת תגובה