על המשמעות השונות של המילה "יישוב".

מנחם: שלום, באולפן מנחם פרי ורות אלמגור-רמון. היום הוא יום הבחירות לרשויות המקומיות, ובהן בחירות ליישובים עירוניים, יישובים קהילתיים ויישובים כפריים – מהו יישוב, רותי?

רותי: בספרו האחרון של מאיר שלו, "שתיים דובים", פונה ורדה, החוקרת, אל רותה, הגיבורה, ואומרת לה: "אני כותבת מחקר בתולדות היישוב", ורותה שואלת: "תולדות היישוב בכלל או תולדות היישוב המסוים הזה?" כך משלב מאיר שלו שתי משמעויות של המילה 'יישוב':

יישוב שהוא כלל היושבים בארץ, בעיקר בארץ ישראל, ומכאן: תולדות היישוב – ההיסטוריה של היושבים בארץ, ויישוב שהוא נקודת התיישבות – שם כללי לכל רשות מקומית – מעיר ועד קיבוץ.

מצד הדקדוק יישוב הוא שם הנקרא 'שם פעולה' – שם שבבסיסו פועל: מן הפועל ליישב נגזר שם הפעולה יישוב. ובאמת בכמה ביטויים כמו יישוב ארץ או יישוב הדעת אפשר לשמוע את הפעולה: יישוב – פעולתו של המיישב. אבל כבר בלשון המשנה 'יישוב' הוא גם שם עצם של ממש – מנותק מן הפעולה – מקום שיושבים בו: המשנה מבחינה, למשל בין "חזיר של בר" לבין "חזיר של יישוב". יישוב – מקום מיושב. ו"אדם של יישוב" בלשון המדרש הוא בן תרבות. אבל בלשון ימינו קיבלה המילה 'יישוב' משמעות של רשות מקומית. וכבר בשנת 1930 כתב הסופר חיים הזז, בשבתו בפריס,  את ספרו "ביישוב של יער" – שם רב משמעויות וסמלים, אך משמעותו הפשוטה היא: בנקודת התיישבות שבפאתי היער.

מנחם:  תודה לך, רות אלמגור-רמון.