על משמעות המילים: עגונה, מעגן.
בי"א בַּאדר נפטר הסופר ש"י עגנון, בן 83.
שם הולדתו היה שמואל יוסף צ'צ'קס, ובשם הזה פרסם את סיפוריו הראשונים בגליציה, וסיפורו הראשון שהתפרסם בארץ ישראל, כשעלה לארץ בפעם הראשונה ב-1908, היה הסיפור "עגונות".
העגונה הראשית בסיפור היא דינה, אך ברקע יש כמה זוגות הנתונים במצב של עגינות – עגינות במובן המושאל: עם ישראל שגלה והשכינה, דינה והאומן בונה ארון הקודש בן-אורי, בן-אורי והארון שבנה ונקבר, ועוד.
המילה 'עגונה' מן השורש עג"ן שבמקורו בארמית ומשמעו 'קָשר'.
בתלמוד, במסכת גיטין, מובאת ההקלה של רבן שמעון בן גמליאל בתקָנות הגט יותר מבשטרות אחרים, ונימוקו: "שלא יהו בנות ישראל עגונות".
"מעגן" בלשון התלמוד פירושו עוזב את אשתו בלא גט – קושר אותה אליו ואין היא יכולה להשתחרר.
האישה העגונה קשורה אל בעלה, ועל הקשר הזה, במובן הרחב, מדבר עגנון בעומק רב וברמיזות אל עולם הקבלה, בסיפורו הראשון שהתפרסם בארץ, בכתב העת "העומר".
הסופר יוסף-חיים ברנר כתב מיד לאחר פרסום הסיפור: זו היצירה האמיתית והמלאה … ותוכנה העיגון המיסטי בין נשמות אוהבות וקשורות זו בָּזו. היצירה "עגונות" – מסופקני אם הרבה מקוראינו יודעים זאת – היא מהדברים שאינם נכתבים בכל ערב ראש חודש! ושמואל יוסף צ'צ'קס עצמו – בוודאי תלה בסיפורו זה חשיבות עצומה – בעקבות פרסומו שינה את שמו לשמואל יוסף עגנון, ושמו נתקבע אצלנו – שי עגנון. ארבעים וארבע שנים מלאו היום למותו.
כתיבת תגובה