מליצה, מליץ – מילים דומות אבל משני שורשים שונים.
מנחם: שלום לרות אלמגור-רמון, כאן מנחם פרי. הרבה ועדות מקימים אצלנו, והוועדות, יש שהן מפרסמות המלצות. מניין באו ההמלצות אל העברית?
רותי: ההמלצה בעברית שלנו – גם המלצה של ועדה וגם המלצה לִמקום העבודה, היא נקודת מפגש מעניינת של שתי מילים, משני שורשים.
האחת – מליצה, והשנייה – מליץ.
מליצה במקורה הייתה דבר חכמה, והיא עומדת בספר משלי בשורה אחת עם משל ועם חידה. המשמעות היסודית של השורש מל"ץ – חלק ומכאן גם ערב: "מַה נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ מִדְּבַש", אומר משורר ספר תהלים.
ברבות הימים ספגה לתוכה המליצה נופך של פיוטיות. חכמי ימי-הביניים מדברים על מליצות ומתכוונים לדברי שירה. שלמה אבן גבירול כותב שדאגתו דוחקת את שירתו, הודפת אותה: "מליצתי בדאגתי הדופה", הוא אומר. בימינו, למרות היוקרה הרבה שיש לשירה, מליצה היא דיבור גבוה שאין בו תוכן רב. עד כאן – מליצה.
השורש השני שתרם ליצירתה של ההמלצה הוא השורש לי"ץ, שממנו אנחנו מכירים את המילה – מליץ. "מליץ" הוא מתרגם בתנ"ך: כשבאו אחיו של יוסף למצרים ופגשו אותו, לא ידעו שהוא מבין את שפתם ולכן הוצב "מליץ בינותם" – מתורגמן. אבל מליץ, בלשונו של איוב, הוא מי שאומר דברים טובים – "מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ" – מבקש איוב, והדברים האלה הם שתרמו לעברית את "מליץ היושר".
ממליצה – משורש אחד, ומֵליץ, בעיקר מליץ יושר – משורש אחר, התפתחו בימינו כל ההמלצות – גם המלצות שבלעדיהן קשה לקבל עבודה, וגם המלצות של ועדות למיניהן.
מנחם: רא"ר – תודה רבה!
כתיבת תגובה