על המשמעות המקורית של המילה ועל מקורה.
מנחם: שלום, כאן מנחם פרי. שבעים ושבע שנים מלאו השבוע לפטירתו של ביאליק, והיום נביא משהו משיריו: את שיר האהבה "בשל תפוח" הלחין ושר שלמה ארצי, בליווי להקת גברת תפוח. הלחן שומר על ההברה המקורית, המלעילית, המתקשרת לֶעבר, אבל המילים נשמעות בנות ימינו ממש. מפיך, רות אלמגור-רמון, נשמע משהו על המילים האלה.
רותי: השיר "בשל תפוח" הוא תרגום חופשי של שיר שכתב המשורר הצרפתי אלפונס דודה, עוד לפני ימיו של ביאליק. כשאני הוגה את השם 'דודה' קשה לי שלא לחשוב על "הדודים" שבשיר – תרתי משמע: זהו שיר אהבה – שיר דודים – לנערה ושמה פנינה, שהיא בת הדוד: בשיר יש רמזים רבים לפסוקי האהבים של שיר השירים, וגם לסיפור גן עדן: פנינה נעלמת לרגע וחוזרת ובידה תפוח גדול צח ואדום", ולקראת סוף השיר בא החלק שרציתי לדבר עליו – מנחם אולי תקרא אותו?
מנחם: "וּבְמַחֲשֹׂף לִבְנַת הַתַּפּוּחַ, הִכִּירָה שִׁנִּי עִקְּבוֹת שִׁנָּהּ, וַיָּרַח אַפִּי רֵיחַ פְּנִנָּה".
רותי: איזה יופי! אנחנו מכירים היום את המחשוף בחולצה. גם הוא, אולי, שימוש שהתחיל בו ביאליק: "בְּעֵינַי אָכַלְתִּי אֶת-מַחְשֹׂף בְּשָׂרָהּ הַלָּבָן" הוא כותב במגילת האש. בספר בראשית 'מחשוף' הוא החלק הלבן המתגלה במקלות הלבנֶה שיעקב מפצל לפצלות ומייחם באמצעותם את הכבשים – ואם תרצה – אפילו כאן יש ארוטיקה. מכל מקום: "מחשוף לבנת התפוח" – החלק הלבן של התפוח הנחשף לאחר שפנינה נגסה בו, ואז: "הכירה שני עקבות שנה" – השן שלי זיהתה את עקבות השן שלה, ומפגש השיניים הזה הוא ראשיתו של סיפור אהבה.
מנחם: שין בשין נוסח ביאליק – שבעים ושבע שנים למותו.
כתיבת תגובה