על המשמעות המקורית של "בתוככי" ועל הסיומת העתיקה -כי באמירה: "תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי".
מנחם: שלום כאן מנחם פרי ורות אלמגור-רמון. יום ירושלים היום – ארבעים וארבע שנים לאיחודה המחודש של העיר, ואנחנו מבקשים לדבר על ביטוי שהשתבש בפינו, ומקורו באמירה על ירושלים "לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה" אומר מזמור תהלים ובהמשך – מה כתוב שם בהמשך?
רותי: זהו. נשמור את ההפתעה להמשך. "הצעדה תסתיים בתוככי ירושלים", אמר מישהו, והתכוון לומר: בתוך תוכה של ירושלים. בלב לבה. אבל הצורה "בתוככי" יסודה בשיבוש של הפסוק שהבאת, מנחם, את פתיחתו. בעל המזמור מדבר אל ירושלים, ואומר לה: "נְדָרַי לַיהֹוָה אֲשַׁלֵּם… – כלומר אקריב את הקרבנות שנדרתי להקריב… ואז הוא אומר: בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלִָם הַלְלוּ יָהּ". במזמור אחר כתוב: "בתוככי מצרים" – בתוכך מצרים. "בתוככי" היא צורה עתיקה שפירושה 'בתוכך'. לפני כן כתוב: "שובי נפשי למנוחיכי, כי ה' גמל עליכי": עליכי – עלייך, מנוחיכי – מנוחתך. הסיומת –כי – משמעה "שלך" או "אותך", היא שריד מלשון קדומה יותר מלשון התנ"ך, והיא אופיינית לשירה המקראית. "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", אומרים החתנים בחופתם, "תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי". אזכרכי – אזכור אותך – שוב צורה שירית עתיקה.
אבל מאחר שהצורה העתיקה הזאת נדירה מאוד ומשמעותה איננה שקופה עוד, נוהגים היום לשנות את הגייתה ואת משמעותה, ולומר "בתוככֵי". אולי קשה למנוע היום את הקריאה "בתוככֵי", השגורה כל כך, אבל כדאי לזכור שמקורה במילה "בתוככי", שמשמעה: בתוכך.
מנחם: "בתוככי ירושלים – הללויה. רות אלמגור-רמון – תודה רבה.
כתיבת תגובה