על מקור המילים: יריקה, רקיקה, רוק, רק, רקק (דגי רקק), רקה, רקיק.
זקני הקוראים של ה"רגע" זוכרים בוודאי שבאוטובוסים הדחוסים של פעם היה שלט מאיר-עיניים: "אסור לעשן, אסור לירוק". העישון נעלם מן המרחב הציבורי, וגם היריקה הצטמצמה בעיקר למגרשי הכדורגל. לפני שתיעלם מן העולם טפוּ טפוּ טפוּ, נקדיש לה כמה מילים בלי לירוק לבאר ששתינו ממנה.
הכל מתחיל בשורש ר-ק-ק שמצוי במשמעות זו גם בארמית, ובתנ"ך הוא מופיע רק פעם אחת: "וְכִי יָרֹק הַזָּב בַּטָּהוֹר וְכִבֶּס בְּגָדָיו", אולם במקורות העבריים המאוחרים יותר נמצא את הרקיקה – וגם את היריקה, באותה משמעות, כי הפועל ירק הוא צורה משנית של הפועל רקק. והיורק, כשהוא מכַוון היטב, משלח את רוקו לתוך המִרְקָקָה. ואולם, כדי לעורר בכם את בלוטות-הרוק, נפנה לעבר הרָקִיק, עוגה שטוחה כעין מצה, שבא אומנם מאותו שורש – אבל במשמעות שונה לגמרי. רקק כאן פירושו משהו דק מאוד, שטוח, והרקיק שהזכרנו נקרא בערבית מַרְקוּק, מאותו שורש. דגי-הרְקָק חיים בבִיצה ובמקווה של מים מעטים, אבל המילון מתקשה להחליט אם רקק זה הוא ממשמעות רוק – או ממשמעות מים מעטים. "וכמה הוא רקק מים? פחות מעשרה טפחים" נאמר במשנה.
רַק רגע, מהיכן מגיע רַק? בדיוק מכאן. רק, כשם תואר, פירושו דַּק. בתיאור חלום פרעה התורה מספרת: "וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת בָּשָׂר… וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת הַבְּרִיאֹת". וכאשר אומרים "רק רגע" מתכוונים לרק במובן של משהו שמבודדים אותו. והרַקָּה שכמוה יש אחת בכל צד של הראש גם היא מכאן, וככל הנראה היא נקראת כך מפני שבחלק זה העור נראה הדק ביותר. חוקר המילים קליין לומד על כך גם מן המילה הלטינית tempus לציון רקה (ובאנגלית temple of the head), מילולית "המקום הרך", מן השורש הלשוני שפירושו למשוך (והוא אפילו קושר את זה ל-tend בהוראה של נטייה, משיכה לכיוון מסויים, כמו ב-extension, הארכה, ועוד). כאן אנחנו רואים גם כמה קרוב רך לרק, רַכִּיךְ לרָקיק, ורַכִּיכָה לרְקיקה.
חוזרים אל הרוק היוצא מן הפה, saliva בלעז ממקור לא-ברור, אך לשונות אירופה לא נזקקו לשם עצם זה כדי לקבוע את הפועל: spit באנגלית, sputare באיטלקית ועוד, וגם מילים בעלות משמעות דומה באנגלית כמו spout ו-spew. לכל אלה אין שום קשר ל-spit שהוא שיפוד מחודד להכנת בשר, כמובן קרוב של המילה "שְׁפִּיץ", חוֹד, שהתאזרחה אצלנו. השַפּוּד שלנו, שהיה כבר בימי התלמוד, דומה אומנם ל-spit, אבל אין קשר בין מקורות המילים. ואם השפודים קשורים לאש, הרי הרוק שבו פתחנו אף הוא כך בדמות מטוס הקרב "סְפּיטפייר", יורֵק-האש, ובמיוחד זָכוּר "הספּיט השחור" שהטיס מפקד חיל האוויר עזר וייצמן, השוכן היום כבוד במוזיאון החיל בחצרים, "רק חמש דקות מבאר-שבע". אותו וייצמן היה קשור, שלא בטובתו, ליריקה מכיוון אחר: זו של "מזל היורקת" לעברו בעת פינוי נאות סיני ב-1979, לְשם הגיע כשר הביטחון בממשלת בגין. ואם כבר נדרשנו לפוליטיקאים וליריקות, נזכיר את Spitting Image – "הדמות היורקת" מהטלוויזיה בריטית, שקיבלה את זהותה העברית בתוכנית "החרצופים" – אשר הרוותה כמה מן הפוליטיקאים במנה גדושה של העכור-העכור הזה.
כתיבת תגובה