על מקור המילים: חולין, חול, פניקיה, חולון, רמלה, דיונה.
ברית ערים תאומות בין רמלה, חולון, ופניקס אריזונה, שאליהן יצטרפו עיירת-הנופש האיטלקית Lignano Sabbiadoro והעירSand City בקליפורניה, תיחתם בוודאי ביום חול. כי כל אלה, ימין ושמאל, רק חול וחול.
המילים, כמו החולות, נודדות משפה לשפה. חול, כגון בהבטחת אלוהים לאברהם אבינו "כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם", קרוב לארמית חולא, וגם למילה דומה בערבית שעניינה חול מעורב בחימר. לא רק שהוא רב ומצוי בכל, יש לו גם מקום של כבוד בתרבות החומרית, כי מן החול מייצרים את הזכוכית, אחד החומרים הקדומים בשימוש האדם. ועל הביטוי "שְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל" המופיע בברכת משה לשבט זבולון, אומר המדרש כי חול הוא זכוכית לבנה. ומה דעתכם על כך שבעברית הוא נייר-זכוכית – ובאנגלית sandpaper? ואם אנחנו כבר בעסקי נגרות ושיוף, שֵם אחר לנייר-זכוכית הוא בַּד-שָׁמִיר, שאין לו דבר וחצי דבר עם הירק שמיר שאנו אוכלים, אלא זהו מינרל קשה (ולכן הוא מתאים להחליף את הזכוכית והחול בתהליך השיוף), באנגלית emery – ובגרמנית Schmirgel. ומכאן השמערגל-פַּפִּיר האידי, נייר-זכוכית, שנשמע כל-כך אותנטי בפיהם של נגרים זקנים עם בדל-עיפרון מאחורי האוזן.
חשוב מאוד לא לערב קודש בחול: לימי החול כמו גם לחול המועד, אין כל קשר לחול אשר על שפת הים – והוא, כפי שכבר צויין בהזדמנות אחרת, מן השורש ח-ל-ל, כלומר משהו שחוּלַל, שאינו קדוש. לכן ברבים הוא חֻלִּין, בעוד שריבוי החול שמעניינו כאן הוא חולות.
אמרנו חול וזכוכית – ומייד עולים בזכרוננו הצידוֹנים והצוֹרים הקדומים, הפֶנִיקִים, שכנינו שמצפון, ממציאי הזכוכית. אם אתם מחפשים גם הֶקשר מילולי, מקור שמה של העיר הוא באבן צוֹר – ומאותו מקור גם צוֹרָן, סיליקון, יסוד כימי שסימנו Si והוא מרכיב עיקרי בזכוכית. לכן, כשתבקרו בעמק הסיליקון, אל תשכחו את עיר החוף בלבנון של ימינו וגם שהפניקים הקדומים הורישו לנו גם את השם "פניציה" – המפעל הוותיק והגדול לייצור מוצרי זכוכית.
אבל, אין זה הַקשר היחידי של הפניקים לחול: פניקיה – במקור, השם נבע כנראה מן המילה היוונית שפירושה אדום ארגמן, צבע שבייצורו התמחו בני המקום – גם הורישה לתרבות את הפניקס, העוף האגדי שקם לתחייה, ובעברית עוֹף החוֹל. איוב אמר: "עִם קִנִּי אֶגְוָע וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים" ומדרש רבה אומר על העוף האגדי: "אלף שנה הוא חי, ובסוף אלף שנה אש יוצאה מקנו ושורפתו, ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים וחי". המוטיב הזה של העוף החי מאות שנים וגם קם מן האפר ושורד את השריפה, קסם כנראה למי שקרא לחברת ביטוח "הפניקס", ללמדך שביטוח טוב יעזור לך לשרוד – בדיוק כשם שמקימי חברת הביטוח הוותיקה "הסנה" קראו לה כך מפני שהסנה המקראי "בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל".
החול כל כך שכיח ומצוי, עד שמצא את מקומו בלא-מעט שמות של יישובים: כמובן, העיר חולון ותאומתה-לשם רַמְלֶה, שכן רַמְל הוא בערבית חול, ומכאן גם שדרות Ramblas בברצלונה, לזכר חול הנחל שהיה שם ויבש. על הפניקס דיברנו, והוא הרחיק עוף עד מדינת אריזונה בארצות הברית, וגם לוונציה הגיע, ושם הוא מצוי בשמו של Teatro La Fenice, מבתי-האופרה המפורסמים ביותר בעולם שנפתח ב-1792. מספרים, שפתיחתו אפשרה לאופרה של ונציה לצאת מן האפֶר כאותו עוף אגדי, לאחר שמשכנה הקודם נשרף. לא רחוק מוונציה תמצאו את עיירת-הנופש Lignano Sabbiadoro, או ליניאנו זהובת-החול. המילה sabbia, ובצרפתית sable, חול, היא מן הלטינית sabulum, ובעקבותיה האנגלית sabulous, חוֹלי – ואפילו המונח הרפואי saburra, מעין משקע דמוי-חול במערכת העיכול או על הלשון.
כשהחול נודד, הוא יכול להיות חולית או דיוּנה, מילה שהבלשנים רואים את מקורה דווקא בהולנדית duin במשמעות קרובה לאנגלית down, ולכן זו גבעת-חול, Düne בגרמנית ו-dune בצרפתית.
סיום נאה לשעשועי-לשון בארגז-החול.
כתיבת תגובה