על מקור השם ציון במילה ציונות ועל המשמעויות השונות של המילה ציון בתנ"ך.
מנחם: שלום, כאן מנחם פרי ורות אלמגור-רמון. ב-1 באפריל – לפני מאה עשרים ושתיים שנה, נתבע המונח 'ציונות', או נכון יותר – המונח שהוליד את "ציונות" – מהו, רותי, סיפורה הלשוני של הציונות?
רותי: הביטויים "חיבת ציון" ו"חובבי ציון" היו מוכרים כבר קודם לכן – אגודת "חובבי ציון" נוסדה בוועידת קטוביץ שש שנים לפני כן, ומטרתה הייתה תחייה לאומית של היהודים על ידי התיישבות ועבודת אדמה בארץ-ישראל. במרכז שמה של האגודה עומד השם "ציון" – במקורו שמה של המצודה היבוסית שכבש דוד המלך, ומכאן התרחב ושימש שם נרדף לירושלים: "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלים" – אומרים הנביאים ישעיהו ומיכה. אבל ישעיהו עצמו כבר משתמש בשם "ציון" בשלוש משמעויות רחבות יותר:
- מלכות יהודה: "ציון במשפט תיפדה"
- עם ישראל: "ולֵאמור לציון עמי אתה"
- וארץ ישראל: "ובָאו ציון ברִנה".
על בסיס הצירוף "חיבת ציון" חידש הוגה הדעות נתן בירנבוים, בעיתונו Selbst-Emancipation שיצא בווינה בגרמנית, ב-1 באפריל 1890, את המונח Zionistisch – בעל תכונות של ציון, במאמר שתרגום כותרתו: "למען כבודו ושלומו של עמנו". בגיליונות הבאים כבר כתב בירנבוים את המילה העברית "ציוני" באותיות לטיניות, ובגיליון שיצא בראשית מאי כבר השתמש במונח "ציוניסמוּס", ציונות בגרמנית, עד אשר בקונגרס הציוני הראשון בבאזל בשנת 1897, כבר שימש המונח "ציונות" בניסוח ההחלטות.
מנחם: המילה 'ציונות' בת 122 שנה. רות אלמגור-רמון – תודה רבה.
כתיבת תגובה