על מילים מהשורש מ-צ-א: מצא, מצאי לעומת מלאי, מציאות, המצאה, להמציא מסמכים, ממציא את עצמו מחדש.
ה"רגע" הזה הוא מציאה של ממש וצפוי שימצא חן בעיניכם, כי עיסוקו בשורש מצא.
את פשוטו אנחנו מכירים היטב: אדם מוצא חפץ שאבד לו, או סתם דבר שהיה שם. מרגע זה מתחיל הדיון שמעסיק אותנו כבר אלפי שנים ופותח את מסכת בבא מציעא (מילה שאין לה קשר למציאה, אלא תרגומה "השער האמצעי"):
"אֵילו מציאות שלו, ואילו חייב להכריז?", אותו דיון שפרק אחד קודם לכן מתאר מה קורה כאשר "שניים אוחזין בטלית, זה אומר: 'אני מצאתיה', וזה אומר: 'אני מצאתיה'".
המקור הלשוני לשורש מצא, וכך גם בשפות קרובות לעברית, איננו של מציאה פשוטה שאנחנו מכירים, אלא במובן של להגיע, לבוא, משהו כמו "ליפול על" בלשון ימינו. מעניין, שהתפתחות דומה של הפועל ממשמעות זו קיימת גם בלשונות שאין להן כל קשר לעברית: בלטינית למשל, נמצא את invenire מן הפועל venire, לבוא, שממנו התפתחו invention, המצאה, וגם inventory שהוא מצאי, זה שמוצאים כאשר בודקים מה קיים, נמצא – להבדיל ממלאי, שהוא מה שאמור להימצא, בתקווה שאין פער לא מוסבר בינו ובין המלאי.
לכאורה, מציאה היא פעולה פשוטה ויומיומית, אבל אולי בגלל הוותק שלה התלוו לה צירופי-לשון ומילים שנוצרו ממנה. כך נוצרו מציאוּת והמצָאָה, וגם מִמְצא והתמצאוּת – וכולן במשמעות של מציאת משהו, מציאוּתו או המצאתו. וכבר מָצינו (צורה ארכאית של מצאנו) במקורות, כמה וכמה ביטויים בהקשר זה, מהם כאלה שנעלמו ואחרים ששינו את משמעותם. היום, למשל, לא נאמר "מצאתי" כדי לתאר פגישה שלנו עם מישהו, אבל השימוש הזה רווח מאוד במקרא: "וַיֵּלֶךְ וַיִּמְצָאֵהוּ אַרְיֵה בַּדֶּרֶךְ וַיְמִיתֵהוּ" נאמר במלכים א'. חכמי השיווק מדברים היום על אדם או גוף עסקי ש"ממציא את עצמו מחדש", והנה "ממציא את עצמו" קיים כבר בתלמוד, אבל שם הוא במשמעות של מוסֵר, וזה הרי קרוב מאוד למשמעות המודרנית של המצאת מסמכים לידי מישהו.
מציאה או לא מציאה? לא במינוח הזה, אבל המקרא עוסק, תוך שימוש בשורש זה, בדיון על האשה. זה מתחיל ב"וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" אחרי שאלוהים כבר ברא ונתן שמות לבעלי החיים, נמשך בבריאת חווה, העזר כנגדו של אדם – ועד שני הפסוקים שאוהבים כל-כל לעמֵת ביניהם: "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב" בספר משלי – מול "וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה" בקוהלת. שני הספרים, כידוע, מיוחסים למלך שלמה.
מוצא חן בעיניכם? בונה התיבה היה הראשון שעליו נאמר הביטוי: "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהֹוָה", ואף שלא היה צדיק כל כך, ניצל בזכות שמצא חן בעיני ה'. וכך גם משה רבנו: " כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם".
אחד המוֹצאים הידועים בהיסטוריה הוא ארכימדס, שעליו נאמר כי בעת שטבל באמבטיה קרא בחדווה רבה eureka, מצאתי, כאשר פענח את השאלה האם הצורפים הונו את המלך במשקל הזהב, ובכך פתח פרק מפואר בתולדות הפיזיקה. הלטינית הלכה לכיוון לשוני שונה בעניין המציאה (להבדיל מן ההמצאה), ובלשון זו trovare פירושו למצוא, מכאן trouver בצרפתית, ומכאן גם treasure trove, אוצר שנמצא, שהיא הגרסה האנגלית המאוחרת ל"אילו מציאות" התלמודי. המונח תורגם מן הצרפתית – אבל כשהיה לטיני עוד נקרא thesaurus inventus. מפתיע, אבל אפילו זמר העם, הטרובּדור, הוא משורש זה: ה-troubadour הוא זה שמוֹצא וממציא שירים. ואם תלכו לחפש זאת במחשב, תעשו פעולה של retrieve, אִחזור, שגם היא גלגול של retrouver הצרפתית, וכלבי retriever הם כלבים שאומנו למצוא ולהחזיר את בעל-החיים שנורה בידי הצייד.
נמצאנו למדים: "יגעתי ומצאתי – תאמין". אבל, המציאה הריהי בדרך כלל מקרית, וכשאתה "נופל על משהו" ומוצא אותו, לא היְגיעה היא מה שהביאה לכך. לכן, אומרים המפרשים שזה נאמר רק על לימוד תורה ולא הדברים שאינם בבחירת האדם. בדברים גשמיים ייתכן בהחלט שהאדם יתאמץ ולא ישיג מאומה, ורק התפילה יכולה לסייע לקבל את כל המבוקש. אשרי המוצֵא והמאמין!
כתיבת תגובה