על מקור הביטוי "אין עשן בלי אש" ומה הכוונה "אין למדים מן הכללות".
מנחם: שלום, באולפן מנחם פרי ונורית אלרואי. רבים נוהגים לעשות הכללות, ולתלות תכונה כלשהי בציבור שלם, כמו האמירה שכל הסקוטים קמצנים. מה אומרים בעניין זה המקורות העבריים, נורית?
נורית: אני מבקשת תחילה לציין שגם פתגמים, אף כי יש בהם חכמת חיים רבה, הם אמירות מכלילות. הפתגם 'אין עשן בלי אש' לדוגמה – תרגום מן הארמית שבספר הזוהר: "לית אשא בלא תננא", אומר שלכל דבר יש סיבה, שום דבר אינו קורה מאליו. היום הצטמצמה משמעותו של הפתגם הזה: כל שמועה או דבר רכילות מבוססים במידה כלשהי על עובדות. ואולם הדבר נכון רק כשמדובר באש של ממש ובעשן של ממש, אבל בשימוש המושאל – לא תמיד: יש שמועות שאין להן בסיס.
כדאי אפוא להימנע מהכללות הקשורות לבני אדם, ואת זה אומר גם התלמוד בכמה מקומות: "אין למידין מן הכּללות", כתוב במסכת עירובין. כללות היא צורת ריבוי של 'כלל', לצד כללים, והיא משמשת בעיקר באמירה הזאת: "אין למידין מן הכללות, ואפילו במקום שנאמר בו 'חוץ'", כלומר גם אם המשנה פותחת במילה 'כל' וגם אם היא מסייגת את הכלל ומציינת 'חוץ מזה ומזה' צריך לדעת שניסוח מכליל אינו מדויק, שיש חריגים מן ההכללה. ואולי הניסוח המכליל היחיד הנכון בכל מה שקשור לבני האדם הוא: 'אין כלל בלי יוצא מן הכלל חוץ מן הכלל שאין כלל בלי יוצא מן הכלל'.
מנחם: ממש יוצא מן הכלל. תודה רבה, נורית אלרואי.
כתיבת תגובה