הספר כתוב כמו שהעיתונאי רוזנטל והסופר רוזנטל יודע לכתוב: לפעמים כמו סיפור ולפעמים כמו כתבה עיתונאית. הכתיבה קולחת, נהירה, ברורה וניכר שקהל היעד אינם רק חוקרי לשון אלא גם מי שמתעניין בתחום.
ברגע שראיתי את הכריכה נמשכתי: בועות דיבור ובהן כתוב: זרח מפרחוני, שכוייח!, מאמם, או אם ג'י – מילים שונות שמתארות תופעות שונות (בהתאמה: שיכולי מילים והכלאת ביטויים, שימוש ביידיש, התערערות הגיית הה"א, שימוש באנגלית).
פתחתי והצצתי בתוכן העניינים: פתח דבר, 21 פרקים, מקורות, מפתח נושאים, מפתח שמות.
הצצתי בשמות הפרקים והם כשלעצמם הוסיפו עוד עניין על העניין שהיה לי – שמות הפרקים מגרים ומסקרנים: מזתומרת זאת אומרת מה זאת אומרת; ברד ירד בדרום ספרד אָאֶרֶב; לא, אתה צודק מאה אחוז.
לא התאפקתי והצצתי במפתח השמות, ומצאתי את שמי. חשבתי שמדובר בהפניה למשהו שקשור לקולולושה אבל מתברר שיש הפניה למחקר קטן שלי שכתבתי במסגרת לימודיי לתואר השני – מחקר שהספקתי לשכוח, והופתעתי שהמחבר זוכר אותו ומצטט ממנו.
התחלתי לקרוא וראיתי שהפרקים עוסקים בשלל נושאים בעברית המדוברת ובמגוון זוויות: סמנטיקה, תחביר, סוציולינגוויסטיקה (בלשנות חברתית, כלומר הפן החברתי של הלשון): סלנג, לשון צה"ל, תקינות, תופעות לשון (עצלות לשונית, התערערות הה"א, שימוש בקלישאות), השפה החרדית והדתית, השפעת הלעז ועוד.
הספר אינו מסתפק רק בהצגת תופעות לשוניות אלא לא אחת מתחקה אחר מקורן, כמו למה אנחנו אומרים 'אני יגיד' במקום 'אגיד' או 'זה מרגיש לי' במקום 'אני מרגיש' וכדומה.
אומנם רוביק רוזנטל הוא דוקטור אבל הספר כתוב כמו שהעיתונאי והסופר רוזנטל יודע לכתוב: לפעמים כמו סיפור ולפעמים כמו כתבה עיתונאית. כך או כך הכתיבה קולחת, נהירה, ברורה. ניכר שקהל היעד אינו רק חוקרי לשון אלא גם כל מי שמתעניין בתחום.
הערות אחדות:
מעניין שבניגוד לניסן נצר שבספרו "עברית בג'ינס" מגדיר את הסלנג בצורה חיובית וארוכה (עמוד 30): "הסלנג הוא בת לשון קלילה, חופשייה וסגנונית מטיפוס דיבורי מובהק" וכו' וכו', רוזנטל מגדיר (עמוד 82) מהו סלנג על דרך השלילה: "סלנג אינו נמדד על פי מקור המילה, לא על פי משמעות המילה, וגם לא לפי צורת המילה. סלנג נקבע על פי התפקיד החברתי של המילה, או של הביטוי […] הסלנג הוא תת-תקני בהגדרה, מרצון" וכו'.
בספר (עמוד 73) מובא מקור הביטוי פעם שלישית גלידה: 'מקורו בכמה ניבים באנגלית המתייחסים לדבר מה המתרחש שלוש פעמים ברציפות: third time lucky (הפעם השלישית תהיה במזל), וגם: third time's the charm (בפעם השלישית יתרחש קסם), וגם: next time I'll scream (בפעם הבאה שאפגוש אותך אצעק) ששובש בישראל על פי השמיעה ל-next time ice cream (בפעם הבאה גלידה), ובחיבור הניבים הקודמים נוצר "פעם שלישית גלידה"'. בעבר חקרתי מעט את הנושא ופרסמתי כי מבדיקה שלי אין באנגלית ביטוי כזה If I see you next time I'll scream.
בפרק שעוסק בטאבו – דברים שאסור לדבר עליהם או מילים שאין אומרים – מובא ההסבר למילה פין (115): "נולד משילוב של המילה התלמודית שפירושה שן או זיז, עם המילה האנגלית המקבילה penis". אבל כמו שפרסמתי, הסיפור מורכב יותר: במשנה (כלים יא ד) מופיע: "הַפִּין (השיניים שנכנסות למנעול כדי לנעול אותו) וְהַפּוּרְנָה (=מנעול) טְמֵאִין". במקור לא הופיע הפין אלא חפין, אבל כנראה כיוון שהמילה פורנה מיודעת ובגלל הדמיון הגרפי בין חי"ת ובין ה"א החלו לכתוב הפין במקום חפין. איבר המין הגברי נקרא רשמית פין בגלל הדמיון בצורה. פין במשמעות היתד הקטנה והצרה, זיז או שן במפתח וכדומה כנראה "קיבלה דחיפה" בעברית שלנו בגלל הזהות בצליל בין המילה העברית למילה האנגלית pin המשמשת גם היא במשמעות יתד קטנה וצרה.
באותו עמוד מופיע שהמילה ערווה "מרחיבה את איבר המין הנשי הגלוי לכל איבר גלוי בגוף האישה ואפילו לקולה". כדאי לציין שערווה אינה מציינת דווקא איבר מין נשי אלא שם כולל לעירום בעיקר.
כך או כך הספר מלא וגדוש, ומומלץ לכל אוהב לשון, ובהזדמנות זו עם הגיעו לגיל גבורות אני מאחל לו שימשיך ליצור, לכתוב ולזכות אותנו בטורים שבועיים ובספרי לשון ומילונים.
העברית הישראלית – איך אנחנו מדברים ומה זה אומר עלינו, רוביק רוזנטל, 264 עמודים, הוצאת כתר
כתיבת תגובה