על המילה עץ ועל המילה אילן שמקורה בארמית – ואיזה בידול היה בלשון חז"ל שנעלם בלשון ימינו.
מנחם: שלום, באולפן מנחם פרי ונורית אַלרואי, והיום – ט"ו בשבט, נשמע על עצים ועל אילנות.
נורית: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ". עצים רבּים היו בְּגן עדן, וּבהם עץ החיים ועץ הדעת. בָּעברית המקראית מוצאים רק את המילה עץ, והוא שמו של הצמח וגם שמו של החומר המוּפק ממנו. "וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ" (ללוחות הברית) ציווה אלוהים על משה.
רק בְּפסוק אחד בְּספר דניאל, בַּארמית, מוצאים את המילה אילן: נְבוּכַדְנֶצַּר ראה בַּחלומו עץ נטוע בָּאדמה, וגובהו רב, וּבָארמית של דניאל – "…אִילָן בְּגוֹא אַרְעָא וְרוּמֵהּ שַׂגִּיא".
עץ בַּארמית הוא אילן.
לְשון חכמים אימצה מילים ארמיות רבּות, וּבהן אילן: "אֵיזֶהוּ אִילַן סְרָק?" שואלת המשנה, וּמְשיבה: "כָּל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵרוֹת". וּבֶאמת מְקור השם 'ראש השנה לָאילנות' בִּלְשון חכמים. מסֶכֶת ראש השנה בַּמשנה פּותחת בְּציון "רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן" לְצד שלושה רָאשֵי שנה אחרים. ואולם חכמינו לא זנחו את המילה עץ אלא הִבחינו בּין אילן – הצמח, לבין עץ – החומר שמְפיקים מן הצמח: "סַנְדָּל שֶׁל עֵץ", למשל, כּתוב בַּמשנה. ההבחנה הזאת יפה וּמונעת דו משמעות, אך היא לא נשתמרה בָּעברית החדשה: אצלנו עץ היא המילה הרגילה, ואילן – בְּלשון גבוהה או בְּביטויים מיוחדים, ואֶחד מהם: ראש השנה לָאילנות – ט"ו בִּשבט.
מנחם: רוב תודות, נורית אלרואי.
כתיבת תגובה