על נזם ועל עגיל, על זמם ועל מקור הביטוי נזם זהב באף חזיר.
מנחם: שלום, כאן מנחם פרי ונורית אלרואי. נורית, מהו 'נזם זהב באף חזיר', למשל במשפט: "הבית המפואר הזה הוא נזם זהב באף חזיר בלב השכונה".
מניין הדימוי הזה?
נורית: מי שמתהדר בחיצוניותו, אך הוא ריקן וחסר דעת, נמשל לחזיר שבאפו קבוע נזם, ולא נזם סתם אלא נזם של זהב. בימי קדם היו הנשים עונדות נזמים בנחירי האף או בבדל האוזן. כאשר פגש עבד אברהם את רבקה ליד הבאר הוא שם נזם באפה, ואילו נשותיו של יעקב ענדו נזמים בּאוזניהן.
אצל יחזקאל יש הבחנה בין נזם לבין עגיל, כנהוג אצלנו: "וָאֶתֵּן נֶזֶם עַל אַפֵּךְ וַעֲגִילִים עַל אָזְנָיִךְ" כתוב שם. נזם הוא אפוא תכשיט, בעיקר לאף. השורש נ-ז-ם נמצא רק בעברית ורק המילה נזם נגזרת ממנו. אולי יש קשר בינו לבין הפועל זמם – במקור קשר, וממנו נגזרת המילה זְמם – מחסום לפה של בהמה או של כלב. ייתכן אפוא שהנזם נקרא כך על שום שהוא נקשר לאיבר בגוף. "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם" אומר ספר משלי. סרת טעם, מפרשים – חסרת דעת, וכפי שנזם זהב אינו הולם חזיר, כך היופי אינו מתאים לאישה שאין בה דעת.
היום, כפי שאמרת בפתיחה, מנחם, משתמשים בדימוי הזה לא רק לאדם, אלא גם למקום, למשל, שיש בו מבנה או חלק ממבנה שהוא מפואר הרבה יותר מסביבתו: נזם זהב באף חזיר – משל לדבר רב ערך שנמצא במקום חסר ערך.
מנחם: נורית אלרואי – תודה רבה.
כתיבת תגובה