מאין באה לעולם הצורה "הזאתי" ומהם תחליפיה התקניים?
הזאתי – איך נולדה האמירה הזאת?
מאמירות כמו: "זאת היא החניכה המצטיינת", "זאת היא מלכת הכיתה", "זאת היא המלכה", וגם: "זה הוא המלך", התחילו לומר, בעיקר ילדים: המורה הזאתי, המורה הזהו. וכשגדלו הילדים, לא תמיד נגמלו מדרך הדיבור הזאת. וכך אנחנו שומעים: "המפלגה הזאתי", ו"המדינה הזאתי" וגם: "דרך כזאתי".
מעניין לציין, שכמעט אין שומעים היום הזהו, אף כי בעבר הזאתי והזהו היו כמעט שווי תפוצה.
ראוי עוד לציין, שגם במשפטים הפותחים ב"זאת היא" יש מקום, פעמים רבות, להשמיט את המילה היא. העברית מבחינה הבחנה דקה: זאת היא מלכת הכיתה, פירושו של דבר: חיפשנו וחיפשנו את המלכה, והלא מצאנו אותה: מכל הבנות – זאת היא המלכה. אבל באמירה פשוטה שאין בה הדגשה לא נאמר: "זאת היא המלכה", או "זאת היא הצרה", אלא: זאת המלכה.
זאת הצרה, זאת המדינה, המדינה הזאת, מדינה כזאת.
כתיבת תגובה