על מקור הביטוי והצירוף "לפניי ולפנים" ואיך נכון לומר אותו.
"דנו בבעיה – לפני ולפנים": דרכם של הדוברים לשנות מילה סתומה, לא רגילה, ולקרב אותה בצורתה למילה דומה לה, רגילה ממנה ומובנת ממנה. כך משנים את המילה הנדירה 'לפנַי', והופכים אותה ל-לפנֵי, מפני שהמילה 'לפנֵי' שכיחה יותר ומובנת יותר.
בתיאור המקדש, בספר מלכים כתוב: "וארבעים בָּאמה היה הבית, הוא ההיכל לפנָי". לפני – בפנים, ההיכל לפני – ההיכל בתוכו.
רק פעם אחת כתובה 'לפנַי' בתנ"ך.
אבל בעברית שלאחר התנ"ך היא הצטרפה למילה דומה לה בצורה ובמשמעות, ונוצר הצירוף 'לפני וְלִפנים': "פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים" – דברי ר' ישמעאל בן אלישע במסכת ברכות בתלמוד. המילים הדומות 'לפני' ו'לפנים' מחזקות זו את זו: 'לפני ולפנים' – תוך תוכו של המקדש. והיום מרבים להשתמש בביטוי 'לפני ולפנים', גם בלשון הדיבור, אבל פעמים רבות הופכים את 'לפני' ל'לפני': צריך להיכנס לעומקה של הסוגיה הזאת לפנַי ולפנים. אין כאן עניין של לפני ואחרי, אלא – לפני שהוא 'בפנים'. לפני ולפנים.
כתיבת תגובה