על המקור הערבי של המילה מרכז ועל המילים שנגזרו ממנה: לרכז, ריכוז, ריכוזיות, רכז, תרכיז, מרכזת.
"מרכזייה ביתית לשלושה קווים" שמענו בפרסומת, והצענו – במקום "מרכזייה" – מִרְכזת.
זה המונח שקבעה האקדמיה ללשון העברית בשנת 1970, במונחי הקשר והאלקטרוניקה: המונחים הללו, בני יותר משלושים וחמש, משופעים במרכזות: מרכזת יד, מרכזת ראשית, מרכזת בין-לאומית ומרכזת אם.
היום יש גם מרכזת ספרתית – דיגיטלית, מרכזת רב-קווית ומרכזת ביתית, ומוסדות רבים ויתרו על המרכזת ובמקומה יש להם מערכת לניתוב שיחות.
מכל מקום מרכזת ולא מרכזייה.
מרכזייה היא גוף המרכז חומר או ציוד לצרכיו של ציבור כלשהו, כגון המרכזייה הפדגוגית של המורים.
מרכזת ומרכזייה גזורות מן המילה מרכז. 'מרכז' לא יימצא במקורותינו הקדומים. מקור המילה בערבית של ימי הביניים: מַרְכַּז. רש"י, בהסבירו כמה פרטים במבנה בית המקדש, מדבר על"מרכז העיגול" ועל "מרכזי האופנים", ושמואל אבן תיבון, בתרגומו לספרו של הרמב"ם, "מורה נבוכים" מתאר את הציר הדמיוני של כדור הארץ במילים: "הנקודה היוצאת ממרכז העולם אשר יסוב סביבו השמש".
בעת ההיא מרכז היה רק אמצע. בלשון ימינו מרכז הוא גם החלק החשוב, ומילים חדשות רבות נגזרו ממנו: לרכז, ריכוז, ריכוזיות, רכז ותרכיז, וגם מרכזת – מרכזת ביתית לשלושה קווים.
כתיבת תגובה