על שתי המשמעויות של המילה "חור" והקשר לפסח.
ילדים בעלי דמיון קושרים את בני החורין שקוראים עליהם ושרים עליהם בליל הסדר לחורים שבמצה. ובאמת – אלה ואלה חורים, אלה ואלה מן התנ"ך, אבל יש חור ויש חור.
החור שבמצה, החור של העכבר והחורים בשִניים מקורם במילה חור שמשמעה נקב. כשנמצאה תחזוקת בית המקדש לקויה לקח "יהוידע הכהן ארון אחד ויקוב חור בדלתו". לחור הזה שלשלו הבאים לזבוח את תרומותיהם ובאה ישועה לבית.
אבל יש במקרא גם חור אחר, משורש אחר, ומשמעו אדם מיוחס, נכבד: כשראתה איזבל את אחאב בעלה שרוי בדיכאון על שנבות לא הסכים לתת לו את כרמו, כתבה בשמו מכתבים "אל הזקנים ואל החורים". את הצירוף בן חורים, במ"ם בסוף, קיבלנו מקוהלת: "אשרֵיך אֶרץ שמלכך בן-חורים!", כלומר בן אצילים. בלשון המשנה והתלמוד התחלפה המ"ם בנו"ן כמנהג הלשון הזאת, ואף המשמעות נשתנתה מעט: מעתה בן חורין הוא כל אדם חופשי ומשוחרר. גם המילה 'משוחרר' עצמה היא בת התקופה הזאת, ואף היא משורש המילה חור, אציל – השורש חי"ת רי"ש רי"ש. לצדה נוצר גם השם חירות – חופש, ומכאן שמו של חג הפסח – חג החירות, שבו יצאנו מעבדות לחירות ונעשינו בני חורין.
כתיבת תגובה