על הגיית המילה טלטלה ועל מטלטלין/מיטלטלין.
"רק טלטָלה עזה תחלץ אותנו מן המשבר", שמענו, ונזכרנו במילותיו של ישעיהו: "מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר". לא "טלטָלה" כתוב שם אלא טלטֵלה. אבל מאחר שיש בעברית קלקלה, חלחלה ועוד, קשה הצורה 'טלטֵלה', בתנועת -אֵה.
אולי יקלו עלינו המילים שחידש אברהם שלונסקי בתרגומו לספר "הדון השקט" של מיכאיל שולוחוב: צַלְצֵלָה וקַרְקֵרָה – לשון קרקור. 'קרקרה' נשמעת גם בשירה של נעמי שמר "תרנגול בן גבר": "כל בנות כרבולת על הגבר הרימו קרקרה". את המילה 'טלטלה' מסביר המדרש לספר ויקרא: "טלטול אחר טלטול". טלטול – העברה ממקום למקום, ומכאן מיטלטלין – דברים שאפשר להעביר ממקום למקום – נכסי דניידי.
גם כאן יש המשבשים ואומרים "מְטלטלין", אבל הנכון: מיטלטלין, שהלוא כל אחד מהם מיטלטל: "הַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר, מָכַר בָּתִּים, בּוֹרוֹת, שִׁיחִין, וּמְעָרוֹת, אֲבָל לֹא אֶת הַמִּטַּלְטְלִין" – לשון המשנה. ובימינו נחקק חוק המיטלטלין, ובו, למשל: "נתחברו או נתערבבו מיטלטלין של אחד עם מיטלטלין של אחר… יהיו המיטלטלין המחוברים בבעלותם המשותפת של שניהם…".
מיטלטלין – מלשון חכמים, ומן התנ"ך – טלטלה: "רק טלטֵלה עזה תוציא אותנו מן המשבר".
כתיבת תגובה