הסביר על הביטוי "לזות שפתיים" ועל הקשר לנלוז, להעליז, עם לועז, לועזית.
"לא אקבל את התפקיד, כדי למנוע לזות שפתיים", אמר איש ציבור.
"לזות שפתיים" – פעם אחת בתנ"ך, בספר משלי: "הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶךָּ". ומפרשים: לזות שפתיים – עיקום השפתיים, בהקבלה ל"עיקשות פה" – עיקום הפה.
לזות שפתיים – תזוזת השפתיים, מעין פתחון פה, וכך משתמשים בביטוי הזה היום: עושים מעשה או חדלים ממנו "כדי למנוע לזות שפתיים".
את שורש המילה 'לזות' אנחנו מכירים מן התואר המקראי "נלוז" – שלא בדרך הישרה, ראוי לגינוי – התנהגות נלוזה. בלשון חכמים מוצאים גם את השם "לוּזָה" – דיבה, ואת הפועל להליז – לומר דברי גנאי. אך גם הפועל הזה, פירושו המקורי – בספר משלי – לזוז, לסור מן הדרך: "לאמרַי הט אזנֶך, אל יליזו מעיניך". ולצד להליז – לגנות, יש, משורש קרוב, להלעיז: לדבר סרה. וייתכן שיש קשר בין השורש הזה לבין לועז – בן עם זר, המדבר שפה זרה, שיש בה מעין תזוזה מן השפה הרגילה.
נראה אפוא שהמשמעות העיקרית של השורש לו"ז היא תזוזה ובריחה. ובאמת השורש הערבי המקביל לַאדַ', משמעו להימלט.
מעניין לגלות שגם המילה סרה – גנות, כבביטוי 'לדבר סרה', באה מן השורש סו"ר שמשמעו לזוז ולברוח.
לזות שפתיים – תזוזת הפה ואמירת דברי גנאי.
כתיבת תגובה