שוק – למה הוא נקרא כך וכן איך הוגים שור ברבים ואיך ברבים סמיכות, וכן המילה דוד (דוד שמש).
"שווקי הזהב", "סקירת שווקי ההון בעולם" – שמות של אתרים במרשתת. מהכפלת האות וי"ו ברור שהכותבים התכוונו להגייה "שְׁוָקֵי-". יפה למדו דוברי עברית לומר: שְׁוָקִים. בעבר שמעו גם "שׁוּקִים", אבל היום אומרים, וגם כותבים: שְווקים ססגוניים, חקר שְווקים ושְווקים מקוֹרים – מכוסים בתקרה: אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי" אומרת האוהבת על אהובה במגילת שיר השירים.
צורת הנסמך איננה מתועדת בתנ"ך, אבל מצד הדקדוק אין היא יכולה להיות "שווקי" אלא רק 'שׁוּקֵי'. מילה דומה – דוד: דוד – דְוודים. דְוודים נחשבת היום הצורה הנכונה, אף כי בתנ"ך יש פעם אחת 'דּוָדִים' ופעם אחת "דּוּדִים'. ועוד צריך להוסיף שרבות מן המילים במשקל הזה נוטות כמו דוּדים: גור – גורים, מום – מומים, בול – בולים ועוד. אבל 'דּוּד', 'שׁוֹר' ו'שׁוּק' נטייתן בווי"ו נשמעת: דְוודים, שְווקים. ואולם בסמיכות הווי"ו איננה נשמעת: דּוּדֵי שמש, שׁוּקֵי מטבע, שׁוּקֵי העולם ושׁוּקֵי ההון.
השוק נקרא שוק, כנראה מפני שהוא שוקק חיים. אך יש במקורותינו גם 'שוק' שהוא תשוקה. מדרש שיר השירים דורש את המילים "אני לדודי" ואומר: "אין שׁוּקָן של ישראל אלא באביהם שבשמים" – אין תשוקתם אלא לאלוהיהם.
כתיבת תגובה