מתלהם  

רבים מבקשים מאתנו לשוב אל פירושה ואל מקורה של ההתלהמות.

כל המתלהמים, בני כל התקופות, מוצאם מפסוק אחד בספר משלי: "דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי בָטֶן". לשון התקשורת של ימינו משופעת בתיאורים של אנשי ציבור מתלהמים. "דברי נרגן כמתלהמים", כתוב, ומכאן שההתלהמות יכולה להתלוות לרוגז, לנרגנות.

כמה הסברים מוצאים במילונים, ובהם הדמיון לפועל הערבי להימ, אבל בדרך כלל קושרים את השורש לה"ם לשורש הל"ם. ולפי זה מפרשים התלהם – התדפק, וכך הפועל הזה משמש בלשון המאוחרת: בילקוט שמעוני, לקט המדרשים על התנ"ך מן המאה השלוש-עשרה כתוב: "היו ישראל  במדב  מתלהמים ובוכים, מתלהמים ומתרעמין". והתמונה ברורה מאוד.  ואברהם מאפו כותב בספרו אהבת ציון:  "עלם אחר אשר דיבר דברים כמתלהמים  באוזניה". מאפו שמר על הצורה המקראית המדויקת "כמתלהמים".

היום יש שימוש חופשי למדי בשורש הזה, ואנחנו שומעים על דברים מתלהמים ועל דברנים מתלהמים.

המזכיר פתח בדברים מתלהמים, ואולי גם דבריו, כדברי הנרגן מספר משלי, הגיעו עד חדרי הבטן.

מה דעתך על אלה?

תראו איך הוא מתלהם! המטמון ירד לטמיון אימת היתוש על הפיל נימוס