גלו למה השם הוא חג מתן תורה ולא חג קבלת תורה.
"בששה בחודש ניתנה תורה", כתוב בתלמוד, במסכת יומא. החודש הוא חודש סיוון – החודש השלישי במניין החודשים העתיק, המתחיל בניסן, ביציאת מצרים.
ספר שמות אינו נותן ציון זמן מדויק ליום שבו ניתנה התורה, אלא אומר: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצרים". בו' בניסן ניתנה אפוא התורה, ולכן חג השבועות נקרא גם "חג מתן תורה". הצירוף "מתן תורה" הגיע אלינו מן התלמוד. מתן הוא נתינה. גם את המילה 'נתינה' מוצאים בתלמוד, אבל בה נשמעת יותר הפעולה עצמה – פעולת הנותן. התלמוד מעמיד זו מול זו 'נתינה' ו'מכירה': פעולה שבה נותנים לעומת פעולה שבה מוכרים.
'מתן' יש גם בתנ"ך, ושם הוא שם עצם של ממש – מתנה, מנחה. מכאן הצירופים: "מתן בסתר", "מתן אדם" ו"איש מתן" – בספר משלי. בתלמוד יש אפוא נתינה – "נתינת מעות" למשל, ויש "מתן" – מתן תורה. חג השבועות – חג מתן תורה.
במאה השמונה-עשרה הסביר רבי מנדלי מקוצק מדוע "מתן תורה" ולא "קבלת התורה", ונזקק בהסברו גם למילה "נתינה": "חג השבועות נקרא 'זמן מתן תורתנו'", הוא כותב, "ולא 'זמן קבלת תורתנו', משום שנתינת התורה הייתה בשווה לכל ישראל. כנגד זה קבלת התורה… כל אחד מקבל את התורה לפי ערכו ולפי השגותיו".
כתיבת תגובה