על ר-צ-ע: רצועה, נרצע, עבד נרצע.
אתמול דיברנו על המרצע שיצא מן השק, והיום – על המרצע ועל קרוביו הלשוניים.
המרצע שימש את האדונים בימי התנ"ך לרצוע בו את אוזנם של העבדים שביקשו שלא להשתחרר.
מהי רציעת האוזן?
מקובל להסביר – ניקוב האוזן, וכך מבינים גם חכמי התלמוד, המביאים את המרצע ברשימה של כלים חדים עשויים מתכת – "המחט והמקדח והמכתב", שהוא חרט לכתיבה. אך יש מסבירים שהמשמעות היסודית של השורש רצ"ע היא חיבור וקשירה. לפי ההסבר הזה קל יותר להבין את המילה רצועה, שמעיקרה אין בה חורים אלא היא שרוך או פס עור לקשור בו את השיער או לקשור את הבהמה למקומה.
רצועה, בהשאלה, היא גם חבל ארץ צר וארוך – כבר בימי התלמוד, וגם בימינו: רצועת החוף או רצועת עזה.
בערבית השורש רצ"ע משמעו שיבץ אבנים טובות – גם השיבוץ יש בו מעשה חיבור.
ייתכן שהמרצע היה במקורו מכשיר לקשירה, לחיבור, ואחר כך – מכשיר לניקוב.
מהו אפוא עבד נרצע, עבד שנרצעה אוזנו? נראה שהמשמעות המקורית איננה עבד שאוזנו נוקבה אלא עבד שאדוניו קשרו אותו, מעשה סמלי, לדלת הבית, ובכך הפכו אותו לעבד עולם.
כתיבת תגובה