סנאי חמש-פס – למה "חמש פס" אם פס ממין דקדוקי זכר ואילו חמש נקבה?
בגן החיות התנכ"י עורר פליאה סנאי קטן שלאורך גבו חמישה פסים, ושמו בישראל: סנאי חמש-פס. למה "חמש פס" – התפלאו המבקרים, הלוא 'פס' – זכר, וחמש – נקבה?
ואף על פי כן – השם "סנאי חמש פס" בנוי בעברית תקינה.
העברית המתחדשת חיפשה לה מקבילות למבנים הלועזיים הפותחים ב-מונו-, בי- טרי-, טטרָ- וכן הלאה, כגון מונוטוני, בילטרלי וכו'. המתכונת שנבחרה שאובה מצירופים מן המקורות הקדומים כגון גדול-דעה, ארך-אפיים, רב-כוח ורב תבונה, וכן רב אנפין – מספרות הקבלה. רב-אנפין – בעל פנים רבות, ומכאן מי שאין לו פנים רבות – חד-פנים.
למילה הארמית 'חד' ייחדנו מעמד של תחילית: חד-קרן – בעל קרן אחת, וכן: חד-גוני, חד ערכי וחד אברי. הצורה 'חד' דומה במתכונתה ל-רב, והיא קצרה – חד הברתית. ומחד המשכנו ל-דו, אף היא ארמית וקצרה, וכמוה תלת-. כך יש לנו היום: חד-הורי, דו-ערכי, תלת-אופן, וכו' – עד שלוש. משלוש ואילך משמשות צורות המספרים הסתמיים בעברית: במונחי האקדמיה ללשון העברית מוצאים למשל – אַרְבַּע-עֶרְכִּי ואַרְבַּע-מְמַדִּי, וגם: רכב הנעה ארבע-גלגלית, וּוקטור ארבע-קוטב.
ולפי ההיגיון הזה נקרא הסנאי בעל חמשת הפסים: סנאי חמש פס. כאילו אמרנו: סנאי מחומש-פסים.
כתיבת תגובה