גלו למה רֹאש אבל רָאשים ורָאשי שנים.
"ארבעה ראשי שנים הן" – כך פותחת מסכת ראש השנה במשנה. ראשי השנים הם: אחד בניסן, שממנו מתחילים למנות את שנות מלכותם של המלכים ואת שלושת הרגלים, אחד באלול, שבו מתחילה השנה לעניין מעשר הבהמה, אחד בשבט הוא ראש השנה לאילן לפי מסורת בית שמאי, אבל כידוע המסורת שבידנו היא מסורת בית הלל – בחמישה עשר בשבט, ואחד בתשרי – אחד בתשרי הוא ראש השנה המוכר לנו – "ראש השנה לשנים" בלשון המשנה, כלומר היום שבו מתחילה שנה חדשה, מבחינת מניין השנים ומן הבחינה החקלאית.
ארבעה רָאשי שנים, אמרנו, ולא "רֹאשי שנים". אמנם צורת היסוד היא 'רֹאש', אבל הצורה הזאת נשמרת רק בנטיית המילה רֹאש עצמה, נטיית היחיד: 'ראשי כואב', 'קפד ראשו', 'ראשך עטור תלתלים'. אבל צורת הרבים: רָאשים, ולא "רֹאשים", וכך בכל הנטייה: "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד" – לשון מזמור תהלים. והיום: ראשי ממשלות, ראשי המשק, וראשי שנים.
כתיבת תגובה