על סְעיף, סְעַפָּה, סַרְעַפָּה, סרעפת, סָעֵף, שׂעף, שׂרעף.
אתמול דיברנו על הביטוי "פוסח על שתי הסעיפים", ואמרנו שסעף – מינו נקבה ומשמעו מחשבה. עוד אמרנו שסעיף וסעף כנראה משורש אחד שעיקרו חלוקה – חלוקה לקטעים או לכיווני מחשבה.
היום נרחיב מעט את המבט: לצד סעף, מחשבה, בסמ"ך, וסֵעֵף – פקפקן, יש שׂעף בשי"ן, אף הוא מחשבה והרהור.
חברו של איוב, אליפז התימני, מתאר את מחשְבות הסיוט בלילה, ואומר: "בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיוֹנוֹת לָיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים פַּחַד קְרָאַנִי וּרְעָדָה". ולצד שעף בשי"ן יש שׂרעף, בתוספת רי"ש, אף הוא מחשבה בתנ"ך – "דע שרעפַּי" – בתהילים. ואם לא די באלה, יש גם סרעפּה – בסמ"ך, והיא – ענף, כמו סְעיף, ולצדה, באותו פסוק עצמו – סְעַפָּה – אף היא ענף: יחזקאל מדמה את אשור לארז שענפיו מפוארים, ואומר: "וַתרבינה סַרְעַפּוֹתיו" ועוד הוא אומר: "בִּסְעַפּוֹתיו קיננו כל עוף השמים".
ומן המילה סרעפה חודשה בימינו – סרעפת – מחיצה המחלקת את פנים הגוף לחלל הבטן ולַחלל הֶחזה.
ננסה לסדר את הממצאים האלה בדרך ההיגיון: סְעיף, סְעַפָּה, סַרְעַפָּה וסרעפת – ענף, במובן הצר או במובן הרחב, סָעֵף – בסמך ובשי"ן – מחשבה, והקשר שבין ענפים למחשבות – חומר למחשבה.

כתיבת תגובה