על המקור הארמי של השם שרגא וגם על מקור הביטוי שרגא בטיהרא מאי אהני.
שמות פרטיים רבים בעברית נושאים משמעות של אור, ורבים מבעליהם בוודאי נולדו בחנוכה: אור, מאור, אורית, אוּרי, אוֹרי, זוהר, זיו, ועוד רבים. ואולם שם אחד עתיק מכל השמות האלה – השם שרגא.
שרגא הוא נר בארמית, וגם אור, ומוצאים אותו במדרש יפה הקשור כולו באור: בסיפור מעשה הבריאה כתוב: "ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים", ואחר כך כתוב "את המאור הגדול ואת המאור הקטן". וכך המדרש מיישב את הסתירה: תחילה ברא אלוהים שני מאורות גדולים. אמר לו הירח: "רבונו של עולם אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?" על כך נענה הירח – בלשון נקבה, כנראה בהשפעת המילה 'לבנה' – "לכי ומעטי את עצמך", כלומר הקטיני את עצמך. "אמרה לפניו: רבונו של עולם הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי?" ובורא העולם משיב לירח, ללבנה: "לכי ומשלי ביום ובלילה. על הצעת הפשרה הזאת השיב הירח, בארמית: "…שרגא בטיהרא מאי אהני". כלומר: נר בצהריים – למה הוא מועיל.
וגם היום, על דבר שאין בו שום תועלת אומרים: שרגא בטיהרא מאי אהני. נר בצוהרי היום אין בו הנאה, אין בו תועלת.
חג אורים שמח.
כתיבת תגובה