על השורש א-צ-ל במילה אצל והאציל סמכויות ועל השורש הקרוב י-צ-ל שממנו יָצול.
יצחק זמר מקיבוץ הזורע שואל אותנו על אצילי הידיים: אצילי הידיים – בית השחי או החלק העליון של הזרוע: כשהעלו את ירמיהו מן הבור הציע לו עבד מלך הכושי לשים בלואי סחבות תחת אצילות ידיו כדי שלא ייפגע מן החבלים שבהם הוציאו אותו. אצילי הידיים – מפני שהם מקום החיבור של הזרוע לגוף.
השורש אצ"ל משמעו גישור וחיבור, וממנו מילת היחס 'אצל', המביעה קרבה וקשר: ומן השורש אצ"ל נגזר הפועל 'האציל' – 'האציל סמכויות' – העניק משלו, ממה שאצלו. בתנ"ך צורתו של הפועל הזה – אָצַל: כשהתלונן משה רבנו שעול ההנהגה מכביד עליו, החליט אלוהים להקל עליו ולהעניק מסגולותיו של משה לשבעים זקנים: "ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם". ורש"י אומר: למה משה דומה באותה שעה? לנר שמונח על גבי מנורה והכול מדליקין הימנו ואין אורו חסר כלום.
אָצַל בתנ"ך, ומימי הביניים ואילך רווח יותר: האציל.
חיבור אחר הוא יצול העגלה היָצול משורש קרוב – יצ"ל – המוט המחבר את העגלה או את המחרשה אל הבהמה.
ואדם שהוא אציל – נכבד? הוא אינו מתחבר לסיפור הזה ועליו נדבר מחר.
כתיבת תגובה