מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד – הסבר לשוני של המזמור

(לחצו להגדלה)

המגזין עכשיו 14, גיליון מספר 39

הטור בטקסט "חי":

א. מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד:

ב. אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי:

ג. ה' אֱ-לֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי:

ד. ה' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי (מיורדי) מִיָּרְדִי בוֹר:

ה. זַמְּרוּ לַה' חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ:

ו. כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה:

ז. וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם:

ח. ה' בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל:

ט. אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא וְאֶל ה' אֶתְחַנָּן:

י. מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ:

יא. שְׁמַע ה' וְחָנֵּנִי ה' הֱיֵה עֹזֵר לִי:

יב. הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה:

יג. לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם ה' אֱ-לֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ:

א. מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד

• חנוכה – רבים בטוחים שחנוכה נקרא כך בגלל חנו כ"ה, כלומר משום שהמכבים חנו מהקרבות בכ"ה בכסלו. זו דרשה, כמובן. חנוכה נקרא כך על שם חנוכת הבית, בית המקדש.

ב. אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי

• דִלִּיתָנִי – מלשון לִדלות, להעלות, לרומם. כמו לדלות מים מהבאר וכמו המילה דלי עצמה.

ג. ה' אֱ-לֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי

• שִׁוַּעְתִּי – פניתי. כמו שכתוב על בני ישראל במצרים: וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱ-לֹהִים מִן הָעֲבֹדָה. שַׁוְעָתָם = פנייתם, צעקתם.

ד. ה' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי מיורדי [מִיָּרְדִי] בוֹר

• חִיִּיתַנִי מיורדי [מִיָּרְדִי] בוֹר – חיית אותי כדי שלא ארד לבור. המ"ם של מִיָּרְדִי נקראת מ"ם המניעה.

ו. כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה

• רֶגַע – יש המסבירים שהמשמעות היסודית של השורש ר-ג-ע היא חזרה. רגוע מי שרגוע חוזר למצב הטבעי שהיה בו לפני שיצא משליטה. במקור הכוונה של המילה רגע היא דבר שחוזר שוב ושוב. כמו: וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ – כלומר א-לוהים משגיח על האדם שוב ושוב, בכל בוקר ובוקר, ומבחין במעשיו בכל רגע ורגע. ומכאן התפתחה המשמעות של רגע במובן זמן, וכבר בתנ"ך במשמעות זמן קצר דווקא.

ז. וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם

• שַׁלְוִי – מלשון שלווה. אמוט – אתמוטט.

ח. ה' בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל

• הֶעֱמַדְתָּה – יש ה"א בסוף המילה, אבל בהמשך הפסוק הִסְתַּרְתָּ בלי ה"א. הוספת הה"א היא עניין של כתיב מלא שלפעמים מופיע בתנ"ך, בעוד היום מקובל חסר. למשל: הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי – היום היינו כותבים נתת, כמו ברוב המקרים בתנ"ך וכמו הכתיב בעברית לדורותיה.
• לְהַרְרִי – להר שלי. בצורה הררִי במקום הרִי יש רי"ש כפולה. אנו מכירים עוד מילים שיש להן שתי צורות, כמו: צד – צידי הדרך, צדדים; עַם – עמים, שבעת העממים.

י. מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ

• בֶּצַע – רווח. כלומר מַה בֶּצַע = איזה רווח יש פה כשאני יורד אל שחת.
• שָׁחַת – בור שמשמש למלכודת, ובפסוק פה דימוי לקבר, לשְאול. כמו שד משחת = שד שהגיע מהשאול.
• הֲיוֹדְךָ, הֲיַגִּיד – פה מדובר בה"א השאלה ולא בה"א הידיעה. את ה"א השאלה מזהים לפי הניקוד: בדרך כלל היא מנוקדת בחטף פתח ואין אחריה דגש, ואילו ה"א הידיעה מנוקדת בדרך כלל בפתח, ודגש אחריה.

יב. הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה

• וַתְּאַזְּרֵנִי – מלשון אזור, חגורה. חגרת או קשרת אותי בשמחה.
• שימו לב גם לקשר בין אזר ובין אסר: שניהם במשמעות של קשירה.
• אזר אומץ או אזר עוז – יש כאן משמעות מטפורית: הוא חגר-אזר אומץ או עוז. אזר חלציו – חגר את מותניו (חלציים = מותניים).

יג. לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם ה' אֱ-לֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ

• יִדֹּם – מלשון דממה. יש המקשרים בין דממה ובין דמדומים בבחינת השקט שלפני הסערה: התחלת היום והתעוררות הטבע.

מה דעתך על אלה?

"מזמור שיר חנוכת הבית לדוד": הסבר המזמור שאומרים בחנוכה יח"צ של סרטוני החגים ועבודת כוכבים עם הלשון בחוץ – מה הבעיה ב"אני שם בשבילו"? תהילים – למה לא "תהילות"?